The Son and his Hope – Pepper Winters

סקירה מאת איה אבראהים.

מעולם לא חשבתי שבנאדם יכול להסב את כאביו אל חרדות כה עמוקות. כאלו שיגזלו ממנו את חדוות החיים, את הרצון במשהו משלו, מהיקשרות רגשית ואף את הנחמה שבמגע. ג’ייקוב שלנו הוכיח לי אחרת.

 

ג’ייקוב נושא את הפחד ממוות מגיל עשר. כל דבר קטן הקשור באובדן האישי שלו, מקפיץ אותו, מרים את מגננותיו, מרתיע אותו ואף גורם לו להתקפי חרדה. כל שהוא רוצה זה לגונן על דלה, אמו, ועל כל האנשים שאותם הוא אוהב. אבל, לאהבתו יש סייגים. ישנן מגבלות. הוא מסרב להיפתח. מסרב לאפשר להם באמת לאהוב אותו.

Just because I struggled with affection didn’t mean I wasn’t hurting others by denying it.”

בגיל 14 ג’ייקוב נאלץ לצפות בסרט המבוסס על סיפור אהבתם של הוריו. בהקרנת הבכורה הוא מכיר את הופ, בתו של השחקן הראשי. לשניהם גישה שונה לגבי אנשים. שניהם באים ממקומות אחרים אך להם דבר אחד במשותף.

חולפות להן השנים והשניים נתקלים זה בזו בסיטואציות בלתי צפויות. סקרנותה של הופ לגבי ג’ייקוב גוברת, ורתיעתו ממנה מתחזקת. אך האם הפכים נמשכים? האם השוני ביניהם יוליד סלידה עמוקה? או שמא תצמח לה אהבה?

 

על הדמויות:

ג’ייקוב ויילד

איזה גבר עצוב, שבור, אומלל, אדיש למראה, מרוחק ובלתי נגיש!!! הוא דואב את אובדנו. האובדן אצלו  קשור באהבה כי הוא יודע מה יפה היא וכמה היא עוצמתית ומכלה יכולה להיות. הוא פוחד לאהוב כי מבחינתו זה יסתיים בטרגדיה. הוא נאטם רגשית כי הוא רוצה לחשל את עצמו מפני הרגע הבלתי נמנע בו יאבד מישהו יקר. המגע הקטן ביותר מרגיש לו כמו כוויה. הוא אינו מסוגל להעניק את כל אשר הוא אוצר בפנים.

 

הופ ג’סינטה מרפי

מרגע ההיכרות איתה אנו מבינים שמדובר בילדה מיוחדת במינה. גם היא מתמודדת עם אובדן משלה. אובדן זה מוליד בה אובססיה לנושא המוות ומה קורה לאחר שמתים. הילדה היא פצצת אנרגיה וטייפון של שאלות, שאלות שמבוגרים לא מעוניינים לשמוע ולא רוצים לספק מענה. והם הגדילו ואסרו עליה לדבר על הנושא. ואז היא פוגשת את ג’ייקוב. הוא היחידי שמרשה לה לשאול ומרשה לעצמו לספק תשובה משלו.

 

ג’ייקוב מבין שעליו להרחיק אותה ממנו בכל מחיר ותאמינו לי, הוא יצא מגדרו כדי להבהיר לה לאורך השנים שאינו מעוניין בקשר איתה, שום סוג של קשר.

The word friend terrified me. It came bound with other words like closeness, trust, affection. Words that led to deeper ones like connection, love, pain.”

 

האם התעקשותו של ג’ייקוב להימנע מקשר רגשי עם אחרים יגן עליו? האם תפניות ותגליות יערערו את החלטותיו? האם שיחות עם הסובבים אותו יגרמו לו להבין שיש טעם לנסות ולחיות, באמת לחיות? האם ירשה לעצמו להתמקד בהווה מאשר בפחד מפני הבאות?

 

“How am I supposed to accept right now, when I’d much rather have yesterday? At least yesterday isn’t a surprise. At least the past can’t hurt.”

 

הסיפור מסופר בגוף ראשון מפיהם של ג’ייקוב והופ לסירוגין. הכתיבה הנהדרת והטבולה ברגש גולמי כמו שרק פפר יודעת לכתוב, נוכחת מתחילת הסיפור ועד סופו. אהבתי את ההתייחסות לנושא ההתמודדות עם אובדן. אהבתי את ההתייחסות להשלכות התמודדות לקויה עם רגשות, מכל סוג. אהבתי את התעקשותה של הופ לחולל בג’ייקוב שינוי למרות שלפעמים התחשק לי לנער אותה ולהגיד לה: תפסיקי! לא מגיע לך יחס כזה! אבל ללב יש דרישות משלו, ושלה דרש לחדור לנשמתו של ג’ייקוב ולעזור לו, לאהוב אותו ושהוא יאהב בחזרה.

 

 

זה סיפור על התמודדות עם כל מכאובי החיים. סיפר על אהבה עצומה, על נתינה והקרבה ועל הרצון להראות לאחר שלא משנה עד כמה קשים חייו, תמיד יש בשביל מה לחיות. תמיד חשוב להרשות לעצמך לאהוב ולהיות נאהב. לעזור ולקבל עזרה. לגונן ולהנמיך הגנות ולהרשות לעצמך להיות נגיש לאחרים. זה סיפור על חשיבותה של אמונה בעצנו, באהבה ובזה שתמיד ישנה תקווה למשהו טוב יותר. ממליצה בחום!

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה