The Silent Waters by Brittainy C. Cherry

סקירה מאת נתנאל דמין.

“I’ll always be there to listen to your silence” 

עלילה בקצרה:

אנשים לא יודעים להעריך את רגעי האושר שלהם עד שהם נעלמים, לתמיד.

מגי מיי הייתה ילדה מאושרת, לא הייתה לה סיבה טובה לא להיות.

היא ואביה, איתו חייתה במשך עשר שנותיה, עברו לגור אצל חברתו-בקרוב-אשתו ובפעם הראשונה בחייה עמדו להצטרף למשפחתה המצומצמת אמא ושני אחים.

בעודה בוחנת את הבית החדש, עוברת בין החדרים, מכירה את אחותה ואחיה החדשים, היא נתקלת בו.

בלילה הראשון במיטה זרה היא בכתה והוא היחיד ששמע אותה וניגש אליה. היא פחדה מהחושך והוא הביא לה מנורת לילה בצורת חללית שתאיר את האפלה ותמגר את פחדיה. כבר אז היא התאהבה בו ויום למחרת היא החליטה שהם צריכים להתחתן.

ברוקס גרפין היה בגיל שבו בנים שונאים בנות, הוא לא יכל לראות את חיוכה הטיפשי בעודה מדברת על חתונתם, לא יכל לשמוע את קולה, לא יכל לראות אותה מקפצת בדילוגים כשהיא מציעה לו איזו עניבה עליו לענוב. הוא שנא אותה, עד הרגע ההוא ביער בין העצים שהם התנשקו למשך עשר שניות והוא הבין שהגבול בין שנאה לאהבה דק ביותר.

הוא הסכים להתחתן איתה ומגי מיי לא יכלה לחכות. הם קבעו להיפגש ביער בין העצים לחזרה גנרלית, מגי מיי הגיעה לשם בדילוגים אך הוא לא היה שם. השמיים נצבעו שחור ובעוד מגי מביטה במחוגים המתחלפים בשעון הברבי שלה היא החליטה לחפש אותו. היא חיפשה את בעלה לעתיד ובמקומו פגשה את השטן.

היא רצתה לצרוח אך הוא לחש לה לשתוק ונישק את שפתיה וכשברוקס הגיע וצעק לשלומה, השטן ברח עם השלל, הוא לקח ממנה את התמימות, את שמחת החיים ואת הקול אך דבר אחד הוא לא הצליח לקחת וזה את הלב.

שמונה שנים מגי לא יצאה מהבית, היא ראתה את העולם דרך ספריה ותקשרה עם משפחתה וברוקס דרך פתקים. ברוקס הגיע בכל יום ושאל לשלומה, הוא השמיע לה מוזיקה וסיפר לה על חייו.

יום אחד ברוקס סיפר לה שחברתו נפרדה ממנו בגלל הזמן הרב שהוא מקדיש למגי ומאותו הרגע הם הבינו שהם יותר מרק ידידים, הם נשמות תואמות.

הוא תמיד מבקש ממנה אישור להיכנס והיא תמיד לוחצת את ידיו פעמיים כאומרת “כן”

הוא מבין אותה ללא מילים והשתיקה עוטפת אותם כמנגינת אוהבים.

על הספר:
הספר כתוב בגוף ראשון ומספר את הסיפור מנקודות המבט של מגי מיי וברוקס לסירוגין. זהו ספרה השלישי של בריטני הקשור בסדרת “האלמנטים” אבל אין קשר בינו לבין קודמיו.

בנימה אישית:
הספר הזה גרם לי לסערת רגשות – כאב, אהבה, רגש, פחד והכי חשוב הזדהות. יכולתי להרגיש את כאבן של הדמויות והחלתי להן לעתיד טוב יותר.

מערכת היחסים בין ברוקס למגי מיי ריגשה אותי, הם ניהלו שיחות שלמות ללא מילים, ברוקס הכיר לה את עולם המוזיקה ומגי מיי הכירה לו את עולם הספרים. הוא לא וויתר על הגעה לביתה וכל יום שאל לשלומה, הוא ראה אותה בתור מי שהיא באמת ולא כמו שאנשים אחרים ראו אותה.

“He never looked at me as if were broken. In his eyes, I was completely whole.”

מלבד הדמויות הראשיות, ישנן דמויות משניות שתרמו המון לעלילה. אני רוצה להתעכב על אחת מהן, אביה של מגי מיי. יש בניהם מערכת יחסים אוהבת שבה הוא תומך בה ומבין אותה ללא מילים. כל יום לפני שהיא הולכת לישון הוא לוחש לה:

” The world keeps spinning because your heartbeats exist.”

ריגש אותי לקרוא על ההקרבות שהוא מקריב למען מגי מיי ועל הרצון העז שלו שהיא תחלים.

Maybe parents always knew the things their kids were thinking. Maybe it was some kind of sixth sense. I was thankful for Daddy’s superpowers.”

אני חושב שכל אחד צריך לקרוא את ספר הזה ולא רק בשל החוויה שהוא מעביר אלא כדי ללמוד. ללמוד על כוחן של מילים, ללמוד להעריך וללמוד שלכל בן אדם יש רגשות גם אם הוא לא יודע או מצליח לבטא אותן כפי שצריך.

אם אתם מכירים מישהו שעבר טראומה, שיש לו סיוטים, שהוא מפחד מהעולם. אל תוותרו עליו, תחבקו אותו חזק ותראו לו שיש עולם שלם בחוץ, שיש חיים אחרי הפגיעה כמו שהיו חיים לפני.

לסיכום: חמישה כוכבים!

ציטוט אהוב:

“Not all broken things need to be fixed. Sometimes they just need to be loved. It would be a shame if only people who were whole were deserving of love

הסתקרנתן? לקריאת הפררק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה