פרק 1-

*טס*-

המשחק הזה היה קטלני. קטלני לא במובן הטוב… אלא במובן שבו הגענו למלתחות שלנו בהפסד שלא היה מבייש את ההפסד הכי גדול בתולדות ההפסדים.

״זה היה פשוט… משפיל״ רוז ציינה את המובן מאליו בזמן שנפטרה מהמחלקיים שלה.

כולן הסכימו איתה כולל דניאל שהחזיקה נייר טואלט לאפה המדמם שספג נזק כשמלורי, חברת הקבוצה שלנו הכניסה לה מרפק לאף בזמן שהיא צורחת כשהדיסקית התקרבה אליה.

״טוב בנות… אני יודעת שאולי זה לא הזמן המתאים אבל… טוב זה הזמן היחיד אז אני פשוט אומר את זה״, קניה לקחה נשימה עמוק ואז פלטה משהו שרק הפך את ההפסד לצורב יותר, ״אבל אני פורשת חבר׳ה״.

כל האווירה שממילא הייתה מתוחה ומודכאת רק הפכה לגרועה יותר.

קניה לא הייתה שחקנית טובה במיוחד, לעזאזל אף אחת מהן חוץ ממני ומרוז לא הייתה בדיוק מה שהייתי מגדירה שחקנית הוקי טובה או אפילו סבירה למען האמת. אבל כרגע, בלעדיה לא נוכל לשחק בכלל… לא ששני המשחקים שנותרו לנו היו נותנים לנו סיכוי להמשיך לשלב הבא ובכל זאת…

״לדעתי כדאי שפשוט נאמר למאמן שהעונה נגמרה, הפסד טכני וכל השיט הזה״ מלורי סיננה וסירקה את שערה הבהיר מידי שהיה רטוב מהמקלחת.

״אני בעד״ גרטשן הנהנה ונטשה את החולצה שלה שהייתה ספוגת זיעה על הספסל.

קולות הסכמה נשמעו מרחבי החדר וליבי הלם באוזניי, פאק! לא ככה זה היה אמור להגמר! השנה ממש היה לנו סוג של סיכוי!.

״לא! אין מצב שאתן מוותרות ככה!״ רקעתי ברגלי על הרצפה כמו ילדה זועפת בת שנתיים.

״טס… אני יודעת כמה הקבוצה חשובה לך… אבל בואי נודה באמת… העונה נגמרה, שיחקנו בצורה מביכה ודי… הגיע הזמן לתלות את המחליקיים ולהתרכז בדברים אחרים״ הפנתי את מבטי לסיירה, החברה הכי טובה שלי או בכל אופן מי שאמורה להיות החברה הכי טובה שלי. אלוהים זה הרגיש כמו בוקס לבטן.

״סיי… זה בולשיט וכולכן יודעות את זה! אנחנו יכולות להשתפר! לגרום למאמן להלחם עלינו!״ הבטתי סביבי בחבורת הבנות שהיו נראות אדישות לנאום שלי.

״המאמן לא שם עלינו ואפילו אם ננצח העונה אבודה… הקבוצה הזו לא הולכת לשום מקום״ קניה נאנחה ושלחה בי מבט מרחם, כאילו אני הייתי מכורה לקראק בשלב ההזיות.

לחרדתי הרבה כולן הנהנו בתגובה לדבריה של קניה שנכנסה למלתחות.

״מצטערת אבל גם אני פורשת״ מלורי שכבר הייתה לבושה זרקה לתיק הספורט הורוד שלה את כל הציוד שלה ומיהרה לברוח מחדר ההלבשה שהסריח מזיעה נשית ואכזבה.

אחרי שקניה נמלטה גם היא מהמלתחות הן הגיעו אחת אחת ופרשו לי מהקבוצה בהתנצלות.

נותרנו רק אני, דניאל, סיירה ורוז בחדר ההלבשה.

בחיים לא נשבר לי הלב אבל היום הבנתי איך זה מרגיש. הדבר שהכי רציתי ביקום נמחק באכזריות כשהן ויתרו.

״תמיד תהיה לנו את העונה הבאה״ דניאל טפחה על כתפי בעידוד כשראשו של המאמן פורטר השתרבב דרך הדלת.

״במשרד שלי בעוד חמש דקות, דאונס״ המאמן הורה ועיניו החומות ותווי פניו לא בישרו טובות בנוגע לשיחה שלנו.

חמש דקות לאחר מכן כבר ישבתי במשרד של המאמן בכיסא שמולו כשפניו חתומות וזרועותיו המסיביות שלובות על חזהו הרחב.

״יש לנו בעיה דאונס״ המאמן פתח בקול רציני.

״אני יודעת המאמן״ אם כמה שרציתי שיתברר שהיום הזה היה אחד מהסיוטים שלי הוא היה המציאות שנאלצתי להתמודד איתה.

״הדיקן גרינברג ואני דיברנו… לאור העונה הנוכחית שהגיעה לסיומה במשחק המביש הזה החלטנו שאולי הדבר הכי טוב יהיה הוא לבטל לחלוטין את התקציב של הקבוצה ולהוציא אותה מתוכנית הספורט של הקולג׳״ כל מילה של המאמן פגעה בי כמו סכין חדה, קטנה ומדויקת בבטן.

הקבוצה הזו הייתה הפוקוס שלי מאז שהגעתי לקולג׳… זה לא היה קל או כיף במיוחד אבל זה היה החלום שלי… שלי ושל אבא.

״לא! אתה לא יכול לעשות לי את זה המאמן!״ התפרצתי לפני שהצלחתי להשתלט על עצמי. זה היה כל כך לא הוגן… לקבוצה שלנו היה תקציב זעום מאז ומתמיד, שעות קרח מצומצמות, ציוד ישן וכמעט אפס תמיכה מההנהלה ועדיין אנחנו אלה שמאיימים לבטל להם את התקציב ולקצץ מתוכנית הספורט.

״דאונס… את יודעת שאני מחבב אותך ומעריך את הרצון שלך לתת מעצמך ומחויבות שלך לקבוצה אבל אין לי אף ברירה… נשארנו עם ארבע שחקניות, אף ניצחון העונה והרבה הסברים לתת לראש מחלקת הספורט ולדיקן גרינברג״ המאמן פורטר נאנח והוריד מראשו את הכובע התמידי שחבש מגרד בראשו.

״אתה לא מבין המאמן. הקבוצה הזו לא קיבלה הזדמנות להוכיח את עצמה, אין מצב שזה נגמר ככה! בטוח יש משהו שאפשר לעשות עם זה!״ אין מצב שאני מוותרת סתם ככה, בלי מאבק. בני דאונס אמייתים לא מרימים ידיים ולא מוותרים.

המאמן גרד בראשו שוב והנהן.

״יש עוד חודש עד לסגירת התוכנית התקציבית לשנה הבאה. אם עד אז תצליחי להרכיב קבוצה טובה שאני אהיה משוכנע במאה אחוז שיכולה להביא ניצחון, תגייסי השלמה תקציבית ממקור חיצוני ותוכיחי לי שיש לקבוצה הזו סיבה להמשיך לפעול אני אדבר עם הדיקן והקבוצה תמשיך גם בעונה הבאה״ הדברים של המאמן נשמעו כמו מדע בדיוני.

חודש היה זמן קצר מידי בכדי להעמיד על הרגליים קבוצה מדהימה וגם להשיג תקציב ממקור חיצוני. זו הייתה מטרה אבודה מראש, כמו לנסות להכניס את סיירה לאותו חדר עם עכביש ושהיא לא תצרח במלוא הגרון.

״עשינו עסק״ המילים ברחו לפני שהצלחתי לעצור אותן.

יופי טס השגת לך משימה בלתי אפשרית ועכשיו חובת ההוכחה היא עלייך.

 

*לוק*

אין תחושה טובה יותר מלעמוד במלתחות תחת זרם מים חזק וחם אחרי משחק הוקי קשוח שבו ניצחת באופן מוחלט את הקבוצה היריבה. אולי אני מדבר בשם עצמי אבל יכול להיות שזה טוב כמו אורגזמה או המבורגר אפילו…

כשאני מדמיין שוב את הקפטן של הקבוצה היריבה מתרסק על הקרח קולו של ג׳ייס פולש לזיכרון המתוק והיפיפה.

״קדימה! כמה זמן לוקח לך להתקלח בן אדם?!״ הוא צועק מבעד לווילון הרעוע במלתחות האורחים שסופקו לנו הערב.

״אני יוצא!!״ אני קורא מבעד לוילוון.

בזמן שאני מתלבש ג׳ייס יושב על הספסל ביחד עם קייסי וקלרמן.

ארבעתנו התחברנו בתחילת שנה א׳ ואני וג׳ייס היינו שותפים לחדר עד שעברנו לגור בדירה במרחק 10 דקות נסיעה בלבד מהקמפוס.

״פאק… זה פשוט אכזרי!״ קלרמן צוחק וכל השאר מביטים במסך הטלפון שלו בזמן שאני זורק על עצמי את הז׳קט שלי.

״זה מהמשחק שלהן אתמול… הן פשוט מחורבנות בהוקי ולפי מה שהבנתי הקבוצה שלהן הולכת להתפרק״ קייסי גיחך עדיין מרותק למסך הטלפון של קלרמן.

״איך הבנת את זה?״ ג׳ייס הרים גבה כהה.

״מלורי סיפרה לי״ קייסי עונה מבלי לחשוב וזה מזכה אותו במגבת רטובה ומלוכלכת ישר לתוך הראש שמגיעה מג׳ייס.

״איי!!! בן זונה!!״ קייסי צווח כמו ילדה קטנה.

״זה הגיע לך, כי אתה מטומטם עם זיכרון של נמלה״ ג׳ייס זרק את המגבת לרצפה והביט בקייסי במבט נחרץ.

״ג׳ייס צודק, לשכב שוב עם הבחורה שדיי אובסיסיבית אלייך זה פשוט טיפשות״ אני נאנח.

לומר שמלורי אובסיסיבית לקייסי יהיה כמו לומר שטוד קופר טוב בהוקי- לשון המעטה.

מלורי צילמה תמונות של קייסי במלתחות, שלחה לו כרטיס לכריסמס הביתה בדואר, הסתננה למסיבת יום ההולדת שלו וגם הופיעה בחדר שלו במעונות שחלק עם השוער שלנו- איליי פולטון בשעות לא שעות. בקיצור סטוקרית.

״זה היה רגע של חולשה, אל תשפטו״ קייסי מלמל ידו פורעת את שיערו הזהוב והרטוב.

״רק תזכור שלא משנה מה שום כוס לא שווה את החופש שלך קייס״ קלרמן טפח על גבו השפוף והמסיבי של קייסי.

״טילרמן צודק. אף כוס לא שווה את החופש שלך״ ג׳ייס הנהן.

״אבל אתה בטוח שהיא צודקת, זה באמת הסוף שלהן?״ שאלתי את קייסי בשעה שהתחלתי לאסוף את הציוד שלי לתוך תיק הספורט.

״יאפ. כולן פרשו חוץ מטס, סיירה ועוד כמה בודדות״ וואו. נטישה המונית. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהקבוצה הזו הייתה מאז ומתמיד ספינה טובעת.

״מעניין מה טס תעשה עכשיו״ ג׳ייס תוהה בזמן שאנחנו אורזים את הציוד שלנו לקראת העזיבה והנסיעה חזרה הביתה.

״אין לה מה לעשות. היא תבין שהקבוצה הזו לא שווה כלום ותעשה משהו שישים לשימוש את הכישורים האכזריים שלה על הקרח״ קלרמן צוחק.

״משהו כמו?״ שאלתי בסקרנות.

״שליטה. יש לה אחיזת מוות שתדליק כל בחור שבקטע הזה״ קלרמן צוחק והבדיחה נענית בשאגות צחוק מחברינו שממלאים את המלתחות.

טס דאונס, הקפטנית של קבוצת הוקי הנשים הייתה טיפוס… מיוחד בואו נקרא לזה. בלונדינית, גבוהה ועם נחישות שיכולה לרסק גורד שחקים.

לעזעזל אם היא לא הייתה כל כך מאיימת היא יכלה להחשב חמודה אבל מאז תקרית ההצעה שלי בצחוק שתצטרף לקבוצה שלנו בתור עוד שחקן כי היא חתיכת גבר ומקל ההוקי שחטפתי בתמורה לביצים בשנה ב׳ אני לא מעיז להתקרב אליה.

״אתה אידיוט. בוא נזוז, יש לנו עוד חתיכת נסיעה״ ג׳ייס מתמתח וכולם מהנהנים.

בזמן שאנחנו צועדים לאוטובוס חיוך נפרש על פני. האליפות קרובה מתמיד ועוד ניצחון אחרינו.

השארת תגובה