Crossfire – Sylvia Day

סקירה מאת לירן קול.

כמה ספרים יש לי ברשימת הקריאה? מעל 200 זה בטוח. אבל בחודש שעבר התחלתי לחוש בנוסטלגיה שתקפה אותי והשתלטה לי על המוח (והלב…) וחזרתי אל האהבה הראשונה, הספר (והגבר) שהכניסו אותי אל הז’אנר – סדרת “קרוספייר”.

אני לא חושבת שיש הרבה קוראות בז’אנר שלא מכירות את הסדרה, או לפחות את שלושת הספרים הראשונים ולכן זו לא הולכת להיות סקירה רגילה ואני מתייחסת לעניין כולו כאל ניסוי ולנסות לענות על שאלה: האם אנחנו מרגישות אותו הדבר כלפי ספרים בקריאה חוזרת?

 

הז’אנר עבר מהפך רציני בארבע שנים. הקוראות מחפשות יותר תוכן, יותר עומק וספרים עם יותר מדי סצנות סקס כבר לא מספקים אותנו. מה עוד, שסדרה שלמה של חמישה ספרים על אותו הזוג היא הגזמה, שכן לקוראות היום נמאס אפילו מדואטים וטרילוגיות. אז מה בכל זאת משך אותי לחוות את החוויה הזאת פעם נוספת?

 

הכימיה העצומה בין אווה לגדאון היא דבר ראוי להערצה. בעוד ששתי סדרות נוספות שיצאו בערך באותו הזמן (“חמישים גוונים של אפור” ו”הגבר הזה”) סובבות גם הן סיפור באותה הרמה עם גיבורים פגומים, בין גיבורי קרוספייר יש את הכימיה החזקה ביותר. האהבה שלו אליה היא דבר שאף סופרת לא הצליחה להעביר. גם שם החיבה בו הגיבור מכנה את הגיבורה מראה עד כמה האהבה שלו כלפיה עמוקה. בעוד שגיבורים נוטים להשתמש ב Honey, Sweetheart, Darling או סתם לזרוק Babe, סילביה השתמשה במילה שכל כולה זועקת אהבה – Angel. כאן בעיני היה פספוס גדול מצד ההוצאה שתרגמה את הסדרה לעברית בשל השימוש במילה “חומד” (מוריד מערכו של הכינוי).

דבר נוסף שמאוד בולט בסדרה הוא ההתייחסות לקהילת ה- LGBTQ+. אני לא חושבת שקיים סיפור נוסף בז’אנר כולו המספר על זוג הטרוסקסואלי ומוסיף לעלילה כל כך הרבה אלמנטים מהקהילה. החברות העמוקה בין אווה לשותפה לדירה, העבודה בתור עוזרת למנהל פרסום, הידידות עם החבר של שותפה. כל אלו קשרים שהגיבורה יצרה במהלך הסיפור והם כולם ברמה האישית וזה דבר שמאוד אהבתי שמאפיין ומייחד את הסדרה הזאת לעומת “מתחרותיה”.

חמשת הספרים היו להצלחה מסחררת עד היום. הדירוגים גבוהים והסדרה תורגמה לשפות רבות בעולם ואפילו הייתה מועמדת להפוך לסדרת טלוויזיה (תסלחו לי על שלא יודעת פרטים על מדוע זה בוטל). רבים כמוני מאמינים שלא היה שום צורך להרחיב את הסדרה מעבר לשלושת הספרים שתוכננו מלכתחילה ומסכימים כי הספר הרביעי נמרח. כאשר יצא, הספר החמישי לא החזיק איתי מעמד מעבר לעשרה אחוזים.

הפעם, בקריאה החוזרת סיימתי את כל החמישה.

האם הרגשתי אותו הדבר? כן. האהבה החזקה של שני הגיבורים הראשיים לא נעלמה מהעולם וגם אחרי ארבע מאות ומשהו ספרים בז’אנר אני מרגישה זאת. אז כן, אווה היא אחת הנשים הקנאיות ביותר שאי פעם נתקלתי בהן בספר וגדאון אובססיבי ברמה מטרידה. אין ספק ששני הגיבורים, שעד העמוד האחרון של הספר החמישי התמודדו עם עצמם, האחד עם השנייה ועם העולם, עם קשיים רבים, עבר פגום שלא משתנה ותקווה לעתיד מלא באהבה.

 

חייבת לצרף סרטון שמעריצים הכינו והועלה לאתר YTUBE. מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר בפעם הראשונה, אלו בדיוק שני האנשים שראיתי בראש – הנרי קאוויל ואמבר הרד:

https://www.youtube.com/watch?v=QwB2ZXVoKAM

(הסרטון הוכן ע”י Victoria Mary Alexandra)

אני מסכמת את החוויה לטובה. הסדרה עמוסה בסקס ולעתים נראה שלסופרת לא היה מה לכתוב ולכן מילאה עמודים שלמים בסקס אבל בסך הכל סיפור המסגרת מקסים ושואב.

 

 

אני מזמינה אתכן הקוראות לשתף אותי בתגובות, איזה ספר שאב אתכן לתוך הז’אנר הרומנטי ומתי.

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה