Choosing you- By M.Robinson

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

“Don’t do this! Don’t do this to us! You need to fight, Bailey! Goddamn it, just please fucking fight for me! You can’t let go! You can’t fucking do it, baby!”


חיכיתי, חיכיתי כל כך לספר השני כדי להבין מה קורה שם. איפה היא, איפה הוא, ומה למען השם גרם להתפרקות של משפחה שלמה ולמערכת יחסים שהתחילה מילדות ונראתה מבטיחה -להתמסמס?

הספר השני מתחיל בדומה לספר הראשון, מעין צעד אחורה בכדי להקל עלינו הקוראים את הכניסה חזרה לחלק השני בדואט.
אך התשובות לא מגיעות באופן מידי, רמזים מפוזרים לאורך כל הספר, כך שהבנתי פחות או יותר את התמונה אבל בכל זאת הייתי זקוקה לאישור שהגיע מאוחר יותר.

קמילה נמצאת בביתם של הפירסים, והקשר בינה ובין הילדים הופך קרוב יותר, חזק יותר.

“You’re reaching, Camila.” “You called me Camila, not Mary Poppins. Hashtag progress.” “You really need to stop watching Mean Girls.”

אך זה עדיין רק היא והילדים. עד שיום אחד כשהיא מחליטה בתמימות לצפות בסרט היפה והחיה, היא מגלה שזהו סרט החתונה של איידן וביילי. היא מרגישה שעליה לסגור את הסרט ולא לחטט אך היא לא מצליחה לשלוט בזה וממשיכה לצפות בו, מעירה את החיה האמיתית.

כאן לראשונה נכנס איידן לתמונה באמת (תודה רבה באמת!) וכשהוא נכנס, הוא נכנס בכל הכוח!
מהרגע שהביט בסרט בחתונה נראה כאילו הוא איבד את עשתונותיו, ושחרר את כל הכעס העצור בו על קמילה. במילים עדינות- הוא פיטר אותה. במילים פחות עדינות- הוא העיף אותה לכל הרוחות.

אך פה לא תם סיפורינו, ועל אף שהוא עושה ככל שביכולתו בכדי להרחיק עצמו ממנה הוא מוצא עצמו מתקרב אליה, ולאחר שזרק אותה מביתם הוא מבקש ממנה לשוב למשרה מלאה ולגור בביתם למען הילדים. או גם למענו?

“For the first time in a long time, things felt right. She felt right. Being here… For Journey. My kids. For me, too?”

זהו ספר על שברון לב, על סיפור אהבה יפהפה וכואב באותה המידה, על סוף טראגי אך גם על התחלה חדשה.
אומרים כשנסגרת דלת אחת, נפתחת דלת אחרת וסיפור אהבתם של קמילה ואיידן מתאר זאת היטב.

עם זאת, חשתי במהלך הקריאה כי קמילה מאבדת מהחוזקה שלה לפרקים. הדמות הכה חזקה שהייתה בתחילה אט אט מתרככת ונענית לדרישותיו של איידן מבלי לחשוב על כך. היא חזרה לעצמה לעיתים, אבל לא במלוא הכוח והרגשתי שהיא מאבדת את עצמה לטובת מערכת היחסים הזו בחלק מהזמן.

אבל, וזהו אבל גדול, מוניקה הצליחה להסביר את הקשר ביניהם בצורה מופלאה כשהגיע הטוויסט בעלילה. והוא חתיכת טוויסט. אני לא יודעת מה חשבתי עליו לגמרי, אבל הוא היה לי קצת מוזר.

לסיכום,
את הספר הראשון אהבתי ממש ואילו בשני חשתי שישנה ירידה, אך זה לא גרם לי לרצות לעזוב את הספר ויתרה מכך סיימתי אותו ביום אחד כי רציתי להמשיך לקרוא ולגלות עוד ועוד.

בנוסף, בקטע הסיום בספר הרגשתי דה ז׳ה וו מטורף, והסיבה לא איחרה להגיע, כי נזכרתי איפה קראתי את הסצנה הזו בספר אחר.

אך אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר הזה ולו בגלל המסרים הכה חשובים המועברים בו. על חשיבות המשפחה, על יכולת האהבה לרפא, ועל הזדמנות שניה. כי לכולנו מגיעה אחת כזו!

אז לשיקולכם, קריאה מהנה.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה