תעתוע מאת קולין הובר.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 
הספר הכי טוב של קולין שתורגם אי פעם לטעמי הוא ״איתנו זה נגמר״- זה ספר חובה ומבחינתי הוא הספר הטוב ביותר לשנת 2018, שאר הספרים שלה שתורגמו היו רק חביבים בעיניי לא הרגשתי שהם must, את ׳וידוי׳ ואת ׳לאהוב בלי סודות׳ לא צלחתי. לספר הזה חיכיתי כי שמעתי עליו רבות ולכן לא התאפקתי וברגע שיצא נבלעתי לתוכו ולא התאכזבתי.
 

 
מציינת מראש, אהבתי מאוד אבל היו לי בעיות קטנטנות. זהו מותחן ארוטי משובח ששיחק לי בפינג פונג בראש. לאורך הספר הייתי בטוחה שאני יודעת בדיוק לאן העלילה לוקחת אותי, כי היי אני חדה אפילו חשדתי בחסרי ישע. בסיום הספר נשארתי עם פה פעור לרווחה עם תחושה של וואי וואייי וועליה ברצינות???
 
כבר בסצנה הראשונה בה נפגשו לואן וג׳רמי
הבנתי כמה טוב שאני חיה כאן בישראל שכולם סביבי נרתמים לעזרה שלא כמו במנהטן, שם יכולים לפסוח מעל גופה ולמהר להספיק את הרמזור. זה מה שהרגשתי שהייתי שם בעבר שאני בורג קטנטן חסר חשיבות בין המונים. כאן, כל אדם הוא עולם ומלואו זה מאפיין ישראליות.
אדם שרוצה ל׳היבלע׳ מנהטן תהווה הכתובת למשימה.
 

כל אדם פוגש במוות בדרך זו או אחרת אך כשהמוות מתדפק על דלתותיך אין לך באמת את הכלים להשלים לקבל ולשרוד אותו.

שני זרים גמורים לואֶן אשלי

וג׳רמי קרופורד נפגשים באמצע החיים ויש בידיו הצעה בשבילה, היא מחפשת משכורת לא תהילה. להפך, היא מעדיפה להישאר עמומה ולא אוהבת את היח״צ הנלווה להצלחה. הוא מחפש סופרת שתשלים את כתבי אשתו הפצועה וריטי קרופורד הדגולה, למרות אי רצונה היא נכנעת והולכת על ההצעה היא הרי תפרנית ומרוששת וחייבת להתפרנס.

כך נולדה בשם העט- לורה צ’ייס

.

היא מגיעה לביתם לעבור על החומר שאגרה וריטי. זה היה אמור להתבצע ביומיים. בפועל, לקח יותר משבועיים. לואן מגלה גילויים מפתיעים היא שואלת את עצמה האם יצירתיות קלה יותר כשיש אמצעים? לואן נתקלת בטעות באוטוביוגרפיה של וריטי ונשאבת לתוכה. וריטי כותבת ללא מחסומים ישר ולפנים את האמת. האמת שלה, אמת מכוערת של רגשות תחושות ומעשים.

 
״אוטוביוגרפיה שמעודדת את הקורא לחבב את הכותב אינה אמיתית.״
 
אמת היא דבר נפלא כולנו מסכימים, זה לא אומר שהאמת תהייה תמיד יפה.
וריטי לא מתחסדת היא מי שהיא גם אם לא דמות נערצת, היא לא העכבר היא הגבינה.
וריטי יודעת טוב טוב למה הכניסה את עצמה.
אין כאן חדי קרן זהו סיפור המהווה שיקוף רנטגן לנשמה, לנשמה לא זכה. הצטמררתי ונחרדתי סגרתי ופתחתי מחדש את הספר ואמרתי לעצמי באמת?? כזה רוע יש בעולם?? כתב היד מספר על רצף האירועים שעברה המשפחה, רצף הודאות משוגע. 
 
לואן וג׳רמי מתקרבים והבלתי נמנע מתרחש. היא מתלבטת אם לשתף אותו בגילויים ולו רק להגן על בנו קרו. לא אכביר במילים, אתן לכם להתענג על הספר המבריק הזה. רק תדעו שקרים כאן דברים לא הגיוניים.
 
בפתיח יש הקדשה לטרין פישר הסופרת האהובה והפסיכית ניכר כי ליאה הגינגית מאהוב אותי בשקרים של טרין יכולה להיות חברה טובה של וריטי של קולין, שתי חולות נפש סוציופטיות ופסיכופטיות.
משהו מטרין בהחלט נדבק בקולין – באקסטרים.
 
הספר מסופר בגוף ראשון דרך עיניה של לואן
מבנה הספר הוא כמעין סיפור בתוך סיפור וזאת בשל האוטוביוגרפיה שכתבה וריטי אותו קוראת לואן ומובאת בגוף ראשון דרך מילותיה של וריטי.
הכרתי טוב את הדמויות ועם זאת לא הרגשתי שאני מתחברת אליהם ומזדהה איתם אולי בגלל המוסריות הלוקה שלהן.
 
לסיום: מותחן ארוטי משובח ומבריק שלא תוכלו להניח מהיד. המדד שלי לספר טוב הוא, אם אני מהרהרת בסיומו במה שהתרחש וקולין נותנת לנו המון נקודות מחשבה, נשאר גירוי שלא מוצא עד תום הספר מסתיים סגור אבל עדיין משאיר מיליון תהיות.
 
מהי האמת ומה שקר?? כמה אנחנו מכירים באמת את האנשים הקרובים אלינו? מה אמיתי ומה תעתוע? רק בסיום הקריאה קלטתי את משמעות שם הספר -בול עם כפל משמעות.
אדם נמדד במבחן מעשיו ולא דרך מילותיו.
 
השיר הזה מתבקש כאן, תודה לשלמה אהובי: והאמת, שאין אמת אחת או שתיים… ציפור ברחה לי מהידיים , והשקר בן חלוף. והאמת, שאין אמת אחת והצדק עף בין הידיים.
אז מי שולט? הזמן הוא כתב חידה והאמת שוב מתפוצצת.
 

 

ממליצה לקריאה בחום
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה