תגידי שתישארי מאת קורין מייקלס.

סקירה מאת יפעת ארניה.

ספר ראשון בסדרת תגידי ש…

” …’ילדים’,…’אבא  שלכם…הלב שלו…הוא עצר…הפרמדיקים ממש ניסו אבל הם לא הצליחו…’
אני שואפת אוויר לאט ועמוק, מנסה להשתלט על עצמי לפני שאני מנפצת לחלוטין את עולמם.
‘אני כל כך מצטערת, חמודים.
אני כל כך מצטערת, אבל אבא הלך לגן עדן’….
…ליבי נשבר למיליון חתיכות. אני מושכת אותו אלי והוא נאבק כדי להשתחרר.
אני לא עוזבת, והוא לא מפסיק לנסות להגיע את המקום האחרון שבו אבא שלו היה.
הוא בוכה וקורא לטוד, מתעמת עם האבל שלו.
עם כל צרחה הבכי שלי מתחזק…”
 
אז כן,
החלטתי לבחון על מה כל המהומה…
על מה כולן מדברות ומה פתאום “הקאובויים” חזרו לאופנה?!
מכירים את הספרים השואבים האלה?
אלה שבגללם אתה לא מסוגל להניח את הספר לרגע?
זה בהחלט ספר מהמחלקה הזו!
לרגע לא הכנתי את עצמי לספר כל כך מטלטל!
ספר שסחט לי את הלב,
ספר שבו ליבי נשבר,
בכיתי עם הגיבורה,
כעסתי איתה,
החלמתי
ובעיקר….התאהבתי!!!
או… משפחת הנינגטון…
ההייתם?
או חלמתי חלום?!
זה בפירוש ספר שעולה לדרגת
א ל י פ ו ת❣❣❣❣
 
החיים של פרסלי מיי בנסון,35 היו כמעט מושלמים.
אחרי שהצליחה לשקם את ליבה מעזיבתו של אהבת חייה,
פגשה את בעלה, טוד וילדה את שני ילדיה.
טוד הוא גבר דואג ומתחשב, אבי ילדיה וכל תקוותיה לחיים.
הוא הגבר שאיתו תכננה להזדקן.
היא היתה בטוחה שהכל מושלם.
עד שיום אחד חזרה מעבודתה והבינה שכל מה שהכירה השתנה.
המציאות נופלת עליה
ואט אט היא מבינה שהיא חיה בבועה תקופה מאד ארוכה.
עולמה קורס,
ליבה מתנפץ לרסיסים
חייה מתפרקים לחתיכות.
והקרקע נשמטת לרגליה.
כל חייה חיה עם מישהו שטיפל בה, בהתחלה היה זה אביה ולאחריו היה זה טוד.
באין ברירה היא מבינה כי עליה להשאיר מאחור את הבחורה התלותית שהייתה פעם 
ולעמוד על רגליה בלי עזרה.
היא  מוכרת את מעט הרכוש שנשאר לה וחוזרת לבית הוריה.
הוריה גרים בחווה בעיירה קטנה ומרוחקת.
היא וילדיה מתקשים לקבל את השינויים למרות העזרה והאהבה שעוטפת אותם.
אך אין ספק כי זה הופך להיות אירוע טראומטי שמעצב את כולם.
פרסי הופכת מאישה חלשה ותלותית לאישה לוחמת וחזקה…(בדיוק כמו שאני אוהבת)
ואז…נכנס לתמונה..
זאכרי הנינגטון...
אהוב ליבה המיטולוגי…
אוי זאכרי יקירי, קאובי בכל רמ”ח אבריו.
אמנם הוא עם בת זוג ורצה  להציע לה נישואין כשפרסי חזרה לעיירה…
אך אין ספק שחזרתה טרפה את הקלפים.
 
איך אסכם את החוויה המטריפה הזו?
כל כך בא לי שיקראו לי “חומד”.
זו בהחלט המלצה רותחת!!!
 
קריאה נעימה.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה