תגידי שאת רוצה אותי מאת קורין מייקלס.

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

ספר שני בסדרת תגידי ש…

 עוד בזמן שקראתי את הספר הראשון בסדרה ( תגידי שתישארי) מצאתי את עצמי מתאהבת בדמותו של וואייט.

וואייט הנינגטון, האח הצעיר למשפחת הנינגטון מאוהב בפרסלי מאז שהוא זוכר את עצמו, אך הוא מבין שהיא מאוהבת באחיו ומתוך כך, הוא לוקח צעד אחורה ואינו מנסה דבר.

במהלך השנים הוא יוצא עם אינספור בחורות, כובש את ליבן ללא ספק, אך אינו מבטיח לאף אחת מהן הבטחות, הוא הרווק התמידי שאינו מחפש מחויבות ואינו מבקש דבר מלבד להעביר לילות סוערים שלאחריהם הוא והבחורה אותה בילה את הלילה נפרדים כל אחד לדרכו כשהוא אינו מבזבז עליהן מחשבה נוספת, אך מותיר בהן ללא ספק את הרצון לעוד.

כשאנג’י מגיעה לבקר את פרסלי בבל באקל לאחר שפרסלי חוזרת להתגורר יחד עם בניה אצל הוריה, וואייט פוגש בה והיא מיד מוצאת חן בעיניו, כשוואייט כמו וואייט, אינו טורח להסתיר את רגשותיו ואת אשר הוא חושב, והיא מצידה לא נשארת אדישה אליו.

הם מבלים לילה סוער, ולאחר תקופה מסוימת הם עושים זאת שוב. רק שהפעם, כשהבוקר עולה אנג’י מתעוררת לבדה במיטתו של וואייט ומסיקה כי זוהי דרכו לומר לה ללא מילים כי הלילה שבילו נגמר והיא מוזמנת לקחת את עצמה אל מחוץ לדירתו.

שניהם ממשיכים בדרכם ולא עושים דבר על מנת לחזק את מערכת היחסים שהחלה או עשויה להירקם ביניהם. אנג’י מצידה חוזרת לעיר הגדולה ואילו וואייט ממשיך לעבוד בחוות טאונסנד שבבל באקל, כשכל אחד מהם מסרב לוותר על אורח חייו ועל עצמאותו ולהכיר בכך שהאחר נגע בו בצורה עמוקה יותר מכפי שהוא מוכן להודות, עד שקורה משהו שמכריח אותם להכיר בכך, ולקחת צ’אנס.

 

“בלי סקס? לא נראה לך שהרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה?”

“טוב, הרכבת הזו ירדה מהפסים, אבל יועיל לנו להעביר את החודשים הבאים בלי לסבך את המצב עוד יותר. אז כן, בלי סקס.”

החיוך שלו מתרחב. “מה אם לא תוכלי להתמודד עם הנוכחות שלי ותהי חייבת לז**ן אותי?”

 

במהלך החודשים הקרובים הם לומדים להכיר אחד את השני, ועל אף מאמציה של אנג’י לשכנע את עצמה שהיא אינה מתאהבת היא מתאהבת, ולי כקוראת לא היה ברור מדוע היא נלחמת בזה כל כך. היא חוזרת על כך שאינה צריכה שיטפלו בה, שהיא מסוגלת להתמודד בכוחות עצמה, שהיא אינה יכולה לדמיין את עצמה חיה חיי עיירה במקום בו אין סטארבאקס, קניונים וכל מה שחיי העיר בעצם מספקים לה שבזמן שחיי העיירה לא יוכלו לתת לה את הדברים הללו לעולם. אבל מה עם מה שהם כן נותנים לה? האם הדברים הללו לא שווים יותר?

 

“חיכיתי המון זמן לבחורה כמוך. מישהי שאני ארצה לעשות בשבילה את הדברים האלה. מישהי שאני רוצה לחזור הביתה אליה. כשביקשתי ממך לבוא לכאן, לא ידעתי שארגיש ככה. חשבתי שיהיה לנו כיף ביחד, שנבין שאנחנו משני עולמות שונים והמשיך הלאה. עכשיו אני משתגע לגמרי מהמחשבה שתעזבי.”

 

לבסוף היא נפתחת והקורא מצליח להבין מדוע היא נלחמת כל כך. אנו מבינים כי גם לאנשים החזקים ביותר שמציגים כלפי חוץ חזות קשוחה שאינה שברירית ישנם משקעים. ישנם דברים שהם עברו במהלך חייהם שהפכו אותם כאלה, שלא נותרה להם ברירה אלא להציב חומות ולפתח מגננות על מנת שלא יוכלו לפגוע בהם. כשאתה לא מכניס מישהו עמוק מדי אינך יכול להיפגע, וזו הדרך בה אנג’י בילתה את רוב חייה. היא האמינה שזה מספיק עבורה, שהיא לא צריכה יותר מזה, עד שהיא הכירה את וואייט והבינה מה יש לה ועל מה בסופו של דבר לא תהיה מוכנה לוותר.

אני חייבת לציין שבמהלך קריאת הספר, היה שלב בו עלה בי החשש כי העלילה, יפה עד כמה שתהיה, לא תתרומם וכי אני כבר יודעת הכול ולכן לא אהיה מופתעת מהדרך שבה דברים יתגלגלו בהמשך, אבל עד כמה שמחתי לגלות שטעיתי, זמן לא רב לאחר שזה עלה במחשבתי העלילה קיבלה טוויסט וקרה משהו שאמנם לא ייחלתי לו אבל תרם לעלילה רבות וגרם לי לא לרצות להניח את הספר עד שאסיים אותו.

לסיכום,

זהו ספר מקסים, המספר את סיפורם של שני רווקים שהתרגלו לחיות את חייהם באופן מסוים והרגישו שלא חסר להם דבר עד שהם פגשו האחד בשני. לא משנה כמה כל אחד מהם רצה להאמין שהתחושות שעלו בהן בזמן שהיו יחד הן זמניות, הם הבינו אט אט שיש שם משהו הרבה יותר גדול מזה ששווה להילחם עליו.

בנוסף, אנו רואים בספר עד כמה התקשורת חשובה, ועד כמה אנו שונים כבני אדם. ברגעי קושי ומשבר כל אחד מאתנו מתמודד בדרכו שלו, ואין זה אומר כי הדרך שלו היא השגויה וכי דרכנו היא הנכונה, זה רק אומר שאנו לא זהים וזה יותר מבסדר. עם זאת, הספר מזכיר לנו כי אם נבחר להתכנס בעצמנו ולא להתמודד עם הקשיים עצמם ואל מול בני זוגנו אנו עלולים ליצור תהום עמוקה שלא תמיד ניתן יהיה לגשר עליה, אך אם נחליט לעשות כמיטב יכולתנו ונעשה הטוב ביותר שאנו יכולים בכדי להתגבר על כך, אנחנו עשויים להצליח.

 

“למה אתה רוצה לעבור לכאן?”

“כדי לזכות בך בחזרה.”

אני נאנחת ומנענעת בראשי. “אתה לא יכולה לזכות בי בחזרה.”

“אני אזכה.”

“אתה לא.” אני עונה ביובש.

וואייט רוכן קרוב אליי ומעביר את אצבעו במורד הלחי שלי. “אבל אני כן.”

 

אני ממליצה על הספר בחום ומאחלת לכם קריאה מהנה (לב).

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה