שקרים ותקוות מאת אילת סווטיצקי.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“אני יושבת על רצפת המקלחת.

האדים ממלאים את החלל והופכים את הנשימה לכמעט בלתי אפשרית.

אני לא קמה,

מניחה למים לשטוף אותי.

המבט שלי נעוץ ברצפה בשעה שהיא נשטפת בנוזל האדום.

אני אפילו לא טורחת לבחון את החבורות על הגוף,

יודעת היטב שאראה אותן בכל פעם שאביט במראה בימים הקרובים.

מודעת לסימני האצבעות סביב הצוואר שלי, במקום שבו היד שלו לפתה אותי

….

יום אחד הוא לא יעצור. אין לי מושג מתי תבוא המכה הבאה, אבל בטוחה שיום אחד

היא תהיה קטלנית, אכזרית מאי פעם.

כזאת שתשאיר אותי מחוסרת אוויר…”

 

דובר רבות על הספר המדהים הזה,

הרי כשיש נושא בוער כמו זה ששוזר בתוכו את הכתיבה המדהימה של אילת,

אין ספק כי זו נוסחת ההצלחה.

מדובר בספר מדהים על אישה שחווה טראומה קשה,

אך בעיקר זהו סיפור של הצלחה וצמיחה.

היו קטעים שנאלצתי לבצע הפסקה בקריאה..

הכאב והכעס על מה שחוותה הגיבורה היו עצומים.

כל פעם שחשבתי שהגיבורה ‘עולה על דרך המלך’…

הייתה תזכורת לעבר שריסקה אותה…וגם אותי.

שלא תטעו לרגע, מדובר באישה חזקה עם סיפור לא פשוט.

ספר שיש בו עומק ולא מעט תובנות.

 

בכל יום כמעט ישנם דיווחים על אלימות כלפי נשים.

הן נאנסות ונרצחות.

מקלטי הנשים מלאים עד אפס מקום.

גילוייה של האלימות אינם פוסחים על אף שכבה באוכלוסייה.

מסתבר שהסכנה הגדולה ביותר לנשים היא בתוך המשפחה.

ישנם צורות שונות לאלימות נגד נשים.

אלימות פיזית, מינית, נפשית ואפילו כלכלית.

35% מהנשים ומהילדות בעולם חוות אלימות פיזית ו/או מינית בתקופת חייהן.

ישנן מדינות בהן היקף התופעה מגיע עד ל70%.

אין ספק, כי אקלים בריא ומכבד כלפי נשים הינו הבסיס להגעה לשוויון מגדרי.

הוא האדמה הפורייה ממנה ניתן להצמיח נשים שיממשו את הפוטנציאל והכישורים שלהן למשרות בכירות.

מי שלא נמצאת בתוך מעגל האלימות, וטוב שכך, לא מבינה את הרגשות של הנשים המוכות שמרגישות כלואות, שאין בהן כוחות לקום ולעזוב…

 

ראין , הייתה בטוחה ששפר עלייה מזלה.

כל חייה חלמה לפרוץ..

היא רדפה אחר חלומותיה ובגיל שמונה עשרה עזבה את בית הוריה עם איימי חברתה הטובה ושכרה דירה בלונדון הגדולה.

הן עבדו במלצרות והופיעו בבר עם הופעות חיות.

הן בילו והיו בלתי נפרדות.

עד שבא…..אלכס

בהתחלה הוא שיחק את הקשה להשגה,

אחר כך חיזר כמו שרק הוא יודע

והיא….

נסחפה כמו שילדה בת 23 יכולה להיסחף.

זו הייתה אהבה עיוורת.

הם היו הזוג שכולם רצו להיות,

היא חשבה שהוא האחד…

חייה נראו מושלמים כלפי חוץ,

היא התאהבה בגבר עשיר שחיזר אחריה כמו מטורף…

אבל מהר מאד התפקחה.

הפסיקה להיות עיוורת ובטח הפסיקה להיות מאוהבת.

היא רק רצתה להישאר בחיים.

למרות מכאוביה, למרות שרצתה להתחפר במיטתה,

הייתה חייבת לנקות תמיד את כל הזוהמה והכאוס שהשאיר מסביב.

היא חששה תמידית שיכה אותה שוב,

חששה לתת לו סיבה.

כשהיה חוזר בבוקר, אחרי שאת רוב הלילות בילה עם אחרות,

היה מתנצל עם זר של ורדים אדומים.

הסליחות שלו אף פעם לא העלימו את הכאב והזעם.

הוא בודד אותה מכל יקיריה,

דרש שתפסיק לעבוד.

היא למדה לבשל למענו,

גם אם לא אהבה זאת.. פשוט התרגלה.

היא נכנסה אל הארמון מבלי לדעת שהוא יהיה לה כמו צריח במגדל הגבוה ביותר.

בלי לשער שתעמוד כל יום בחלון ותשקיף החוצה על החיים שחולפים כנגד עיניה.

בלי לדמיין שהנסיך שאהב אותה יהפוך לעריץ

והיא…תהפוך לאומללה.

היא לא גילתה לאיש דבר,

ורק הסדקים במרצפות הקרמיקה הפכו עם הזמן לשברים והעידו במשהו על חלום …שהתנפץ.

אלכס הוא אדם שיודע להעמיד פנים או לחיות בהכחשה,

שתי התכונות מופלאות באותה המידה.

הוא חושב שהוא אוהב אותה,

היא פשוט לא יכלה לסבול את גרסתו לאהבה.

כשהיא מנסה לסרב לו היא חוטפת מהלומות ללא הכרה.

היא מנסה להילחם אבל הוא… לא ויתר

האם באמת הנישואין צריכים להישאר ‘עד שהמוות יפריד ביננו’?

‘בטוב וברע, בחולי ובבריאות’?

עד שיום אחד….זה קרה…

היא השאירה עבר מוכתם בדם.

חבורות ששינו את צבען מסגול לחום עד שנעלמו כלא היו,

שברים התאחו…

היא השאירה מאחוריה זיכרונות וכאב.

לא הביטה לאחור.

לא רצתה לראות את מה שנותר מהחיים שהיו לה.

את מה שבקושי נותר ממנה.

היא השתקמה פיזית,

אך ליבה סרב לשכוח.

הזכיר לה כל הזמן שטעות קטנה בשיקול הדעת עלולה להביא איתה מחיר כבד.

ראין הרגישה שאכזבה את כל מי שמכיר אותה,

את כל מי שלא הבין שהרגישה כלואה.

שלא מצאה כוחות לקום ולעזוב.

נדרשה ממנה עבודה מאומצת ומייסרת כדי לאזור את האומץ לעשות פעולות שנראות לאדם הסביר כפשוטות וחסרות משמעות.

היא מנסה להשתקם,

אחרי שנים של הזנחה היא חוזרת לעשות את מה שטוב לה,

בשבילה!

בלי שאף אחד יאמר לה מה דעתו בעניין!

היא חזרה לחיים, צעדה צעד קטן כל פעם.

חוזרת להיות בקשר עם איימי חברתה הטובה ואפילו מתקבלת לעבודה בבר שעבדה בו לפני נישואיה,

שם החליפו את הבעלים.

היא הייתה בזמנו כוכבת,

כולם חיכו שתעלה לבמה.

היא חלמה תמיד לפרוץ קדימה, להתגלות על ידי צייד כישרונות עם הקלטות וחיים זוהרים…

אבל אצלה החלומות נועדו להימעך מהר משחשבה.

היא סיימה לחלום,

היא אמנם אדם שבור,

אבל בדרך לחוף המבטחים….

דבר אחד ברור לה לחלוטין,

היא לא מעוניינת בחבר

זה קטע של אמון שנשבר ונטחן עד שהופך לאבק.

קשה לבנות אותו שוב,

מבחינתה אפילו בלתי אפשרי,

ככה זה כששנים אתה שק חבטות… ונראה כך…

אבל אף אחד לא הכין אותה לאיידן, הבעלים של הבר.

איש שבור בפני עצמו.

עם עבר אפל ומטלטל שאפוף במסתורין.

הוא בן אדם מורכב.

יש ביניהם מתח בלתי מוסבר.

הם משחקים משחקי ‘חם קר’ שגובים מחיר.

מבחינתה אין סיכוי,

גברים הם…יצורים לא צפויים.

יש להם פתיל קצר.

איידן בחור טוב,

אבל לא מגיע לה לדעתה להיות מאושרת.

היא הציבה סביבה שריון, אחד שעשוי מפלדה.

אף אחד לא יכול לחדור אותו,

אף אחד לא ישחק בה,

לא יטיח אותה,

לא יקבל שוב הזדמנות לפגוע בה.

הוא לא הבחור הנכון,

זה לא הזמן הנכון.

שניהם סוחבים עבר לא פשוט.

היא צריכה להתרחק ממנו.

האם היא תצליח?

האם הם יצליחו לתת הזדמנות?

כמה שנים כל אחד מהם יתבודד וימנע מקשר בכל מחיר?

האם הגיע הרגע לזנק למים?

לעשות עוד ניסיון?

או שיש יותר מידי דברים ביניהם וכל אחד מהם פשוט צריך לתפוס כיוון?

שניהם מצולקים, נושאים משא כבד.

האם הגיע הזמן למשהו חדש?

כזה שיחזיר את הביטחון האבוד, את השליטה בידיים.

האם יצליחו לנצח את הפחד?

 

זיכרו,

למילים יש כוח,

אנחנו לא יכולים לקחת אותן חזרה.

אנשים מנצלים אותן,

עושים בהן שימוש בחזרה.

לאנשים יש נטייה לשים אחרים בתוך תבנית.

לשים כל אחד בתוך משבצת שבה הכל ברור..

לתייג תחת כותרת אחת…

אבל תבניות הן טעות,

כל אדם בפני עצמו,

כל מקרה לגופו.

כל אדם חי את חייו,

כל אחד עושה את הבחירות שלו.

מאחלת לכולנו להבין מה הבחירה הנכונה לנו.

המלצה רותחת

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרקהראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה