שנת היובל מאת ענת לוי.

סקירה מאת מור אסולין.

מכירים את הרגע שתקציר של ספר נוגע בכם? אבל כשאתם רוצים לפתוח אותו ולהתחיל לקרוא, אתם מתחילים לחשוש, שאולי תחוו אכזבה וכבר לא תהנו כמו שחשבתם?

 

התקציר והכריכה הציורית של הספר “שנת היובל” פשוט כבשו אותי. רגע אחד לפני שפתחתי את הספר, בהיתי בכריכה וחששות הציפו אותי, האם לקרוא? לדחות מעט את הקריאה? אני אהנה?

 

מהרגע שבו התחלתי לקרוא, נפלה בי ההבנה שאני קוראת משהו אחר, משהו בוגר יותר.

 

“אנשים רוצים שמשהו ישנה להם את החיים בלי להתאמץ. זה לא קורה מעצמו. כדי לעשות שינוי צריך להתאמץ, וזה מה שריצה מכריחה אותך לעשות”.

 

כולנו בחיים עוברים שינויים, מקבלים החלטות שמשנות עולם בעבור אנשים אחרים.

חלקנו חווים דברים שלא היינו רוצים לחוות, אבל אנחנו חווים אותם כי כך הגורל רצה.

ישנם כאלה שמקבלים הזדמנות שניה, ואז ההחלטה יכולה להיות קשה או קלה, והכל תלוי בתוצאה שהיא תוליד.

 

יעל היא דמות שונה, דמות שעברה לא מעט בחייה, בתהליך שלה עם עצמה היא מבינה שבמרוצות השנים היא ריסנה את עצמה. יעל מוותרת על עצמה כדי שלא יוותרו עליה שוב. בעלה נפטר בהפתעה, דבר לא מכין אותה למסע החדש שעומד בפניה.

בכל זאת היא עוד רגע חוגגת יובל.

 

יובל הוא המבוגר המסוקס, שיש בו הרבה מגוף חטוב. הוא האהוב שמיתולוגי של יעל.  הוא נמצא במסלול אחר בחייו, יש לו משפחה, יש לו הכל ועם זאת הוא חיי בתחושת פספוס.

 

“למרות כל השנים שחלפו ואף שהמפגש היה קצר, הוא היה מבושם בניחוח של אהבה, כזו שכבר לא זכרתי שקיימת. כמו ריח של בושם ישן שנותר על הגוף ולא יוצא ממנו”

 

פגישה מקרית בריצה בסנטרל פארק מפגיש אהובים משכבר הימים. אהובים שלא התראו מזה 30 שלושים שנה.

 

כמה מאיתנו פספסנו דברים בגלל תקשורת לקויה או כי, החלטנו לפרש את הדברים בצורה אחרת ממה שהם נשמעים?

 

זה מה שקרה ליעל ויובל, תקשורת לקויה מביאה לפרידה, מביאה לתוצאה שכל אחד מהם פונה למסלול אחר.

מציאות חדשה מלאה בכאב מפגישה את יעל עם אהובה מהעבר.

כדי לגלות מה קרה שם תצטרכו לקרוא, אחרת לא תדעו.

 

בואו רגע נדבר על עניין שאני רוצה להאמין שרובנו מסכימים עליו.

 

בגידה!

מילה אחת, חמש אותיות ומשמעות אחת כואבת!

בגידה יכולה להיות כאשר אחד מבין בני הזוג בוגד במערכת האמון.

הבגידה יכולה להיות פיזית, יכולה להיות בגידה בערכים, בגידה בעצמנו ובגידה באדם יקר לנו מאוד.

 

לכל אחד יש עקרונות וערכים לגבי בגידה.

אני שואלת את עצמי, האם אוכל אי פעם לבגוד בבן הזוג שלי? או אדע לקבל בגידה מאדם יקר לי? והאם אוכל לסלוח אי פעם?

 

“בגידה זה עניין של החלטה. האפשרות לבגוד קיימת תמיד, הפיתוי מסתובב בעולם כמו כלב בלי רצועה. מאיים לתקוף את מי שייקרה בדרכו….ההבדל בין מי שבוגד למי שלא הוא ביכולת להימנע מכניעה לפיתוי”.

 

אני קוראת את הספר ” שנת היובל” ואני מבינה שאני עוברת תהליך עם עצמי. אני מוצאת את עצמי מגששת בעבר שלי, בהווה ובעתיד שעתיד להגיע.

 

עד כמה שנהניתי במהלך הקריאה היו דברים שהפריעו לי.

מבנה הסיפור כתוב בסגנון של פרק אחד, נורא הפריע לי שלא הייתה חלוקה לפרקים. זה הורס ולא במובן החיובי של המילה.

היו רגעים שרציתי לדעת מה יעל עושה בחייה פרט להתעסקות ביובל.

 

לסיכום:

הפעם כתבתי מלא ועוד עצרתי את עצמי מעט. הכתיבה של ענת פשוט כבשה אותי, היא לקחה אותי למחוזות של האדם הבוגר, של האדם המנוסה שעבר כמעט מחצית מחיו. ענת נתנה לי זוויות ראיה שמצד אחד נורא התעצבנתי וכססתי ציפורנים מכעס, ומצד שני היא צבטה לי את הלב, לנוכח האהבה שהתפספסה בעבר.

העלילה מאוד מיוחדת, שונה וכובשת.

אהבתי את הסוף, ענת נתנה לי את האופציה להחליט מה אני רוצה לדמיין בעתיד. היא נתנה לי את האפשרות להיות נאמנה לערכים שלי. היא חידדה לי שלכל תהליך של שינוי יש תוצאה אחת והיא התוצאה שהלב בוחר.

 

בנימה זו אני ממליצה בחום לשבת ולקרוא את הספר, מקווה שתיהנו בדיוק כמוני.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה