שנה אחרונה מאת ליליאן סלמה נחום.

סקירה מאת יפעת ארניה.

 “…’קרה משהו למל? איפה היא?’

 

‘בכיתה עם אחד התלמידים שלה והוא מכוון אליה אקדח’,

…..אני רץ לכיוון הכיתה, מפלס בכוח את דרכי,

מתעלם מקריאות המורים והמנהל המנסים לעצור בעדי,

פותח את דלת הכיתה ונותר קפוא במקום

כשאני רואה את מל עומדת בגבה אליי ואת אייזק המכוון אליה אקדח….”

 

כמה אובדן, כמה כאב…

איך בשבריר השנייה חיים יכולים להתהפך לנו…

זה סיפור מדהים שמבהיר לנו בצורה מושלמת איך בכל רגע, הכל יכול לקרות.

איך אנחנו חייבים ליהנות מהרגע,

כי מי יודע מה יהיה מחר…

איך בשבריר השנייה אדם מגיע ‘מאיגרא רמא לבירא עמיקתא’..

ועם כל האסון הנורא…

איך בתוך החושך הנורא מגיע גם האור.

סיפור מדהים על גיבורה חזקה,

אחת שמלמדת אותנו לחייך גם כשהחיים מאתגרים.

היא צעירה בגילה אבל בהחלט בוגרת, רואה את האחר ותורמת לקהילה.

נכון, דובר כבר רבות,

זה רומן העוסק באהבה אסורה,

הייתי מוסיפה…אסורה מידי…טאבו שחצה את כל הגבולות.

אהבה שצומחת במקום ובזמן שבכלל לא מצפים להם,

יחסי מרות, יחסים של מורה ותלמידה.

כל חיינו לימדו אותנו מה נכון ומה לאו.

החוק מכתיב עם מי מותר לנו להיות ועם מי לא…יש לכך סיבה…

עם זאת, לא כל מבוגר שמתקרב לצעירה מעוניין לנצל אותה מבחינה מינית.

מי שעוקב אחרי, הבין כבר…

בספרים אני מכילה הכל …

את המטוס שבא להקפיץ אותי לארוחת ערב בפריז

ואת אבק הפיות..

אם הספר כתוב בצורה טובה, וכאן יש לציין , מצוינת…אז זכיתי לחוויה מושלמת.

 

מנואל דיאז, הגיע לארצות הברית מקובה כשהיה בן 14.

הוא רצה להתחיל חיים טובים יותר.

הוא נשוי למליסה ויש לו ילד מדהים.

מליסה אהובתו היחידה חלמה כל חייה להיות מורה.

כל חלומה היה לעזור לילדי המהגרים הלטיניים להשתלב בחברה האמריקאית.

הם שניהם מורים, עוסקים בתפקיד מתוך שליחות.

אף אחד לא הכין את מנואל לרגע בו תלמיד, שמליסה עזרה לו כל כך,

ייקח את חייה בירייה.

כל חייו התהפכו.

הוא עזב את הבית, את עבודתו, פנה לאלכוהול ונטש את בנו.

לאחר תקופה עזב את השתייה,

החל לנהל את הבר של אחיו ובבוקר עסק בהוראה בבית ספר תיכון.

את קנדל פיורי הכיר בכיתת לימוד המתמטיקה שלו.

מבחינתו היא עוד ילדה מפונקת ועשירה שמנסה להתחיל איתו.

הוא מתרחק ממנה כמו מאש.

הוא לרגע לא יודע כמה היא מלאת חמלה.

היא נערה מדהימה שאהבה בעבר את ביה”ס,

היו לה חברים.

אבל אז הקנאה עברה בינה לבין חברתה הטובה ומאז חייה בבית הספר הפכו לגיהינום.

קנדל מתנדבת בעמותה התומכת בילדי השכונות הלטיניות.

היא מקבלת חניך חדש, די בעייתי.

הוא גר עם סבתא שלו וקיבל הזדמנות אחרונה,

אם לא יתנהג כראוי יסולק.

קנדל מתחייבת לעזור לו בכל כוחה.

הרי היא לא תיתן לאף חניך שלה ליפול..

הילד זועף ולא משתף פעולה.

אבל קנדל מצליחה למצוא סדק בחזותו הקשוחה ופותחת צוהר לליבו.

באחד הערבים היא מגיעה לבקר את חברתה בבר השכונתי.

ומי זה הבוס הקשוח שלה????

המורה דיאז…

נשים זורקות את עצמן על מנואל,

אבל הוא לא מתייחס, הוא הקים חומות בצורות.

הוא לא חי כבר שלוש שנים.

מתנהל כרובוט,

הרחיק את עצמו מהמשפחה ומבנו..

הוא הודף את כולם בתירוצים עלובים.

האם מנואל יצליח להתאושש?

האם לא הגיע הזמן להשאיר את העבר במקומו?

האם לא הגיע הרגע להתחיל ולבנות את העתיד?

להשאיר את הזיכרונות ששורפים מבפנים?

הוא בזבז כל כך הרבה זמן…

ומה עם קנדל?

האם עליה להילחם על אהבתה למנואל?

הוא שבור

הוא מבוגר..

והכי חשוב…הוא המורה שלה

 

זהו סיפור על אובדן, על תשוקה, על נחישות והתמדה, על רוע וכאב, על חמלה ואהבה.

הערצתי את איכותה של קנדל, את יכולת הנתינה שלה.

התאהבתי בהוריה המדהימים שחינכו אותה לכאלה ערכים.

כעסתי וכאבתי את כאבה לגבי הבריונות וההצקות שעברה בבית הספר.

אהבתי את המסר שליליאן העבירה עם החיבור בשיעור ספרות…

ובעיקר הבנתי שוב,

כי הגיל הוא לא מדד לכלום, הוא רק מספר.

למדתי שצריך לשחרר,

לאנשים תמיד יהיה מה לומר…  לא משנה מה תעשו,

אז לפחות שיהיה לכם טוב.

אף אחד לא יכול לפגוע בכם,

אלא אם אתם מאפשרים לו.

ולפעמים…

צריך לדעת להתעלם,

אנחנו לא יכולים לשלוט בסביבה, אנחנו בהחלט יכולים לשלוט בתגובות שלנו.

הרי אי אפשר לשנות את דעתם והתנהגותם של כולם.

החיים הם מסע,

לא משנה כמה אנשים יקיפו אתכם, זה המסע שלכם.

החיים יפים!

כולנו עוברים רגעים קשים,

אך הבחירה בידנו!

אם לחיות אותם בחיוך או להפוך לאנשים ממורמרים ועצובים.

מאחלת לכולנו לחיות חיים משמעותיים ומחויכים

המלצה רותחת

יפעת ארניה

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה