שמנת מתוקה מאת תומר טרבלסי.

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“שנים שאני מפחד לקחת סיכונים ודוחה עשיית שינויים.

 

לא רק בכתיבה אלא בחיים בכלל.

 

אפילו השינוי הקטן ביותר נחשב בעיניי סיכון.

 

ובדרך כלל אני מעדיף לדחות את הקץ במקום להתמודד עם הסיכון בשינוי”

 

 

 

איזה אנשים אתם?

 

כאלה שמברכים שינויים וממנפים אותם לטובתכם או ש…

 

השינוי מלחיץ אתכם עד כי אתם ‘קופאים על השמרים’?

 

הרי לקחת סיכון זה כמו להטיל מטבע,

 

לסיכון יש שני צדדים,

 

אם תיקחו אותו ,

 

לפעמים תכשלו ולפעמים תצליחו,

 

לפעמים תהיו בצד המפסיד ולפעמים בצד המנצח.

 

 

 

שנים שאמיר רוצה לעשות בחייו שינויים בכל מיני תחומים,

 

אך הוא חושש.

 

יש לו חלום עתיק…כתיבה.

 

הוא ויתר על חלומו לטובת הקריירה בראיית חשבון.

 

למרות שכשניזכר בצעירותו,

 

הוא היה פעיל ואמיץ.

 

בהחלט אחד שלקח סיכונים ובעט במוסכמות.

 

אבל כמבוגר…

 

נכנע לשגרה המשמימה.

 

הוא מרגיש כאילו התחתן בעל כורחו עם אישה ושמה מועקה.

 

ואותה אחת…. מתעוררת לצידו בכל בוקר,

 

למרות שהוא לא רוצה בחברתה.

 

והוא… בכלל אחד שנמשך לגברים..

 

אז…מה היא נדחפת אתם שואלים?!

 

כי חברתה פרנסה מתלווה אליה באופן קבוע

 

ואם תשאלו כל אחד ברחוב.

 

הוא מיד יענה שהיא.. אחת רעה שכזו…

 

ואם הן נחות לרגע אז גברת מחויבות נדבקת בתמורה.

 

היא זו שמציקה כשאנחנו חולים או… סתם בחופשה…

 

ואם תוסיפו לזה את הפקקים לעבודה,

 

אז… תקבלו בהחלט חיים שלמים של עוגמת נפש

 

ותחושה של בזבוז זמן.

 

לצד עוד כמה חברים לא רצויים שמנהלים את החיים.

 

אין ספק,

 

הלבטים והחששות שחש היו לגמרי מובנים

 

אבל לא עדיף לפעמים להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים?!

 

 

 

מדובר ברומן ביכורים קסום.

 

הוא אמנם עדיין בוסרי לדעתי האישית,

 

אבל מכיל בתוכו נושאים חשובים ומיוחדים שלא מדברים עליהם מספיק.

 

זהו רומן בין שני גברים,

 

האחד יהודי והשני ערבי.

 

שניהם משני הצדדים של הגבול,

 

האחד חי באשדוד

 

והשני בג’בליה.

 

שלושים קילומטרים,

 

שני אנשים,

 

שתי ערים שונות,

 

שני עמים שונים,

 

שתי דתות שונות

 

ו…סיפור אחד.

 

 

 

קריאה נעימה

 

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה