שד יהיר מאת ר. ס. גריי.

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

לפעמים נדמה לנו שהדרך בה בחרנו היא הטובה ביותר עבורנו. ולפעמים, רק לפעמים, על אף שמתעוררים קשיים, ועל אף שאנו מבינים כי זה אינו עוד המקום עבורנו אנו עושים כל שבכוחנו על מנת לשכנע את עצמנו כי לא נמצא טוב יותר. כי אולי אנו לא ראויים לטוב מזה. ואולי אנו פשוט מפונקים?

מרדית’ (איך הם החזירו אותי בשנייה לאנטומיה של גריי, אבל זה לא חשוב עכשיו ) קמה לילה אחד ועוזבת את בעלה, כאשר כל שעל גופה הם בגדיה, תיק קטן, ומעט מאוד כסף. עכשיו, זה נשמע מטורף נכון? הרי אישה לא עוזבת את ביתה בפתאומיות מבלי לחשוב על כך ולתכנן את זה לא?

אלא אם כן היא יודעת שזה חייב להתבצע כעת, אחרת האומץ שאזרה יעלם, והיא תשכנע את עצמה מחדש שאולי לא כדאי לעזוב, אולי לא עכשיו, עוד צ’אנס, דברים ישתנו, אולי יראו אחרת. איך את משכנעת את עצמך לקום ולעזוב כשכל מה שלימדו אותך הוא כי את לא שווה כלום, כי את לא מסוגלת לדבר, וכי למען האמת, בלי בעלך- את אבודה.

הפתרון האידיאלי? לקחת את אותו האומץ בשתי ידיים ולא לחשוב, לפעול. וזה בדיוק מה שהיא עושה, רק שהדברים מעט מסתבכים (בלשון המעטה) ונראה כי הדרך על האושר ואל החופש נראית רצופת מכשולים.

“אני אפילו מוצאת שיש בזה משהו מבדח- ברחתי מהגיהינום רק בשביל לרוץ ישר לתוך זרועותיו של השטן.”

מרדית’ עושה כל שביכולתה בכדי לקום על הרגליים ואף נעזרת באחותה למחצה שלא דיברה איתה שנים בכדי שתספק לה מקום מגורים, אם חשבנו שכאן התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה, טעינו, כי למה שמשהו יעבוד עבורה? בזמן שהיא כבר עושה את דרכה אחותה נופשת בפריז בקצה השני של העולם ולא פחות מלתקופת זמן של שלושה חודשים. כשהיא שומעת את מרדית’ מתחננת על חיה היא עושה את הבלתי יאמן ומצליחה לסדר לה מקום עבודה במקום שבו היא עובדת. חוות בלו סטון, ואז חיוך עולה על פניה אבל לא לזמן רב. כי אז היא פוגשת בג’ק.

עכשיו תנו לי לעצור רגע ולומר תודה. תודה לאלוהי כל הקאובויים בעולם הזה על הקאובוי הזה! שימו אותי באותה נקודת זמן ואני מוכנה להיות זבוב על הקיר, רק לצפות בו מתהלך, עובד עם הידיים, מסתובב עם חבל על הכתף ואני מסודרת. זהו, אני לא צריכה בגדול יותר מזה.

“ואז הוא הרים את קצה חולצת העבודה שלו כדי לנגב קצת זיעה מהפנים, ואדית’ נכנסה ותפסה אותי רוכנת מעל לכיור כשהעיניים שלי עצומות בחוזקה ומדקלמת את החלק ש”זכרתי מתפילת אבינו שבשמיים”, שהוא פחות או יותר שני המשפטים הראשונים.

יש לך התקף לב או משהו?

כאבי מחזור, שיקרתי.

לכי לשכב לנוח. אני אסיים ליבש את אלה.

נתתי לה ליבש את שאר הכלים כדי שאוכל לצאת להספקה בצריף, ובאמת שכבתי שם, אבל לא נחתי.

לא נחתי שלוש פעמים.”

כשהיא מגיעה לחווה שלו הוא כבר הספיק לגבש עליה דעה. היא הבחורה המפונקת, שחיה חיי עשירים, לא עבדה יום בחיה, ותוך מספר ימים היא תצא מחייו. כל זאת תודות לאחותה שנידבה את המידע. אך הוא אינו מבין שמרדית’ הזו נשארה מאחור יחד עם חיה מלאי הזוהר. כעת יותר מתמיד היא נאבקת על עצמאותה והיא לא תיתן לאף אחד לשבור אותה.

“הוא עדיין רוצה שאסתלק מהנכס ומהחיים שלו. ואני די משוכנעת שהוא עדיין רואה בי פרחחית מפונקת מקליפורניה שלא עבדה אפילו יום אחד בחיים. ובכן, נחש מה, חבובי בובי? עבדתי כבר חמישה ימים! אז דא!”

הוא מצידו עושה כל שביכולתו על מנת להתנגד לנוכחותה ולהקשות עליה ככל הניתן. גם כשיתר תושבי העיירה מתאהבים בה הוא מספר לעצמו כי הם לא רואים מי היא באמת ושתכף היא תחזור חזרה. עד שאט אט הוא יגלה שבמקרה הזה הוא טעה וכל היתר ראו אותה כפי שהיא וצדקו.

בנוסף, השימוש בדמיון מודרך שעושה מרדית’ לאורך כל הדרך הדהים אותי והצחיק אותי כאחת. מדהים עד כמה שינוי תפיסה יכול להקל עלינו את חיינו. עד כמה שהדרך שבה אנו בוחרים להסתכל על הדברים היא זו שתקבע במידה רבה את הדרך בה נלך ואת הדברים שנשיג.

לסיכום,

זוהי אחת הקומדיות הכי טובות שיצא לי לקרוא ללא ספק. אני אומנם לא קוראת הרבה קומדיות אבל היא חד משמעית בטופ שלי. הדרך בה הגיבורה מתמודדת עם בעיות חיה ריתקה אותי, הדרך בה בחרה להסתכל על הדברים והעובדה שדמותה לא השתנתה ולא התקפלה לאורך הספר מתחילתו ועד תומו מדהימה בעיניי.

ורגע רגע,  איך לא הזכרתי את אדית’, הסבתא האגדית של ג’ק. אני ללא ספק התאהבתי בדמותה. היא אישה חזקה, לא מתפשרת, חכמה ולא רואה אף אחד ממטר! בקיצור אישה כלבבי J

כמו כן, זהו ספר המלמד אותו על כוחות ותעצומות נפש, על כך שעלינו להאמין בעצמנו, להאמין שמגיע לנו הטוב ביותר ולא לחשוש להילחם על כך, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו.

אז אם בא לכם ספר שיצחיק אתכם כל כך ועם זאת יגע לכם ברגשות עמוקים יותר, זהו לחלוטין הספר עבורכם!

ממליצה בחום! קריאה מהנה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה