שבועיים התראה מראש מאת ווינטי ג’י.

סקירה מאת אורלי שטרית.

יש ספרים שמגיעים בדיוק בזמן הם נוחתים פשוט בענן. הם לא מצריכים מחשבה או ריכוז הם מהווים אתנחתא קומית מהחיים. הם כיפיים ומרעננים הם נותנים את התחושה הקלילה שאני כל כך אוהבת ורוצה. הספר הזה הוא בדיוק זה. הוא קליל כייפי ומרענן הוא מתאים כספר בין לבין.

על הדרך מקבלים מנה גדושה של צחוק, מתאהבים בגיבור ובגיבורה ומסיימים בשעות ספורות.

המח והנפש נחים ונהנים. קומדיה רומנטית במיטבה. מובטחת כאן הנאה צרופה.

 

טארה לורן סיימה את לימודיה בהצלחה מרובה ,זה לא כל כך עזר לה במציאת משרה.

היא חשבה שניו- יורק, עיר האפשרויות תקבל אותה בזרועות פתוחות.

אך הזמן קצר והמלאכה מרובה. היא שוכרת דירה, לא מגדלי יו שלא תטעו לחשוב,

דירה עם שותפה ב900 דולר שגם אותה היא לא יכולה להרשות לעצמה.

היא מוצאת את עצמה מובטלת. טארה מחפשת עבודה ללא הרף אך גם לנסיעה פעוטה תקציבה אזל ונגמר. אפילו לארוחות הבוקר היא מתגנבת. כן, היא בוחרת במלונות יוקרה להשביע את בטנה.

חושבים שזה עזר לה?

דווקא ביום המיוחל עם ראיון חשוב היא “נתפסת” על חם. ולא פעם אחת אלא פעמיים. מרפי כבר הזכרתי אותו? גם הסדרן באוטובוס וגם “מר ניו-יורק” קולטים אותה. הם מבינים שהיא מסתננת ללא הזמנה. אוי אבוי לה לבושה.

פרסטון פארקר הוא מיליארדר שבבעלותו רשת מלונות יוקרתיים. הוא מספר אחת בעיר ואותו כל אחד מכיר. הוא חביב הנשים ואתרי הרכילויות. הוא יהיר שחצן ובעל אפס יחסי אנוש. הוא רואה מול העיניים רק את המקום הראשון, הוא בהחלט טוב במה שהוא עושה. אין לו משפחה או חברים, הוא בודד מרצון. ועוד דבר מאוד מאוד חשוב – הוא מטיל אימה על עובדיו, אף אחד לא נשאר במשרת העוזר/עוזרת לזמן רב. הם מתחלפים לו מול העיניים בקצב מסחרר “טיילור” זה השם הקבוע למשרה הזמנית הזאת חהההה.

אז כשפרסטון מגלה אי אלו סדרים במלון שבבעלותו. הגורמים לו להפסדים הוא מפשיל שרוולים ויוצא לבדוק מי ממנו גונב. זו לא בעיה, מכתב פיטורים אחד או שישה והצרה תהייה מאחוריו. היסטוריה. כולם שם משקשקים.

הוא מגיע למלון דווקא שטארה ברשת “נתפסת”. היא בו נתקלת עם הצלחת. מכאן, במקום שתחמוק ממנו או שיגיש תלונה. הוא ממנה אותה לעוזרת שלו. החלטה נבונה? לא בטוחה.

טארה נחושה לעשות הכל בצורה מושלמת. היא נדהמת מגודל המשכורת. היא מרגישה שזכות גדולה נפלה בחלקה. עד שהיא מבינה מה שכולם כבר יודעים מזמן. היא דנה את עצמה לחוסר חיים. שהרי אם הבוס לא ישן ולא אוכל זה אומר שגם היא מכורח תפקידה צריכה להיות תמיד זמינה. החיים שלה לא בכף ידה.

הבוס שלה עקשן יהיר ומעצבן היא שונאת אותו כל כך אבל גם נמשכת אליו, איך אפשר שלא. הוא גם לא נשאר אדיש. כי היי היא תאווה לעיניים ולעוד מקומות. הוא מגלה שהוא יודע עליה יותר משחשב.

הוא נתן לה כח ופינוקים שאף אחד ממנו לא קיבל. המילה שלה הייתה האחרונה. היא הייתה יד ימינו ולפעמים גם מוחו. מה שבטוח היא כיכבה בפנטזיות שלו.

אך היא רצתה מילה קטנה ,אולי אפילו שתיים “סליחה” “תודה” “אני מצטער”.

מיותר לציין שזה לא קרה, זה לא בלקסיקון שלו כלל, אף פעם לא היה.

אך גם שמכתב הפיטורין שלה היה כבר בידיו, הוא מצא לה שם סעיף לבן.

היא נאלצת להישאר אך עד מתי? הרי רוב העובדים כבר הצביעו ונערכו התערבויות. עד כמה טארה תשרוד.

היא זוכרת את מה שאימה לא מפסיקה לאמר לה:

” מי שמנצח לא מוותר, מי שמוותר לא מנצח…..” – אך עד מתי? היא חסכה מספיק כסף כדי לעבור הלאה. היא רוצה לפרוש כנפיים ולעוף וכמה שרחוק יותר.

אבל, אולי יש לה פתח מילוט. פרקר מציעה הצעה האם תקבל אותה? האם היא רוצה? האם ניתן להשתחרר מחברת פרקר אינטרנשיונל לעד? האם פרקר עקשן יותר משידע?

 

לסיום:

‘פרסטון פארקר היה חרא של בוס. זה הכל סוף דיון.’

נכון שהוא בוס מהגהנום, אבל כולנו היינו רוצות אחד כזה, לפחות בדמיון.

ספר שהעלה חיוך וצחוק על שפתיי.

אסיים בפמ”ע

(פאקינג מתה עליכם) כפי שרשמה הסופרת בתודות.

 

 ממליצה בחום.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה