שבועיים התראה מראש מאת וויטני ג’.

סקירה מאת לירז אוחנה יצחקי.

 אתחיל ואומר שזו אחת הכריכות היותר צבעוניות ומושכות את העין שיצאו לאחרונה.

כזאת שפשוט עושה חשק לקחת את הספר ולרקוד אתו סמבה.
דבר שני, לרשום על הכריכה של הספר שההוצאה ממליצה זו חתיכת התחייבות.
אז בוקטיק המליצה, ומי אני שלא אקרא?!!
מה חשבתי עליו?
תצטרכו לקרוא את הסקירה ולגלות בעצמכם.
יאללה מתחילים!

“מי שמנצח לא מוותר, מי שמוותר לא מנצח”
זה המשפט איתו בוחרת הסופרת להתחיל את הפרולוג והוא מלווה אותנו לאורך כל הספר.

טארה רוז לורן
סיימה את לימודיה בהצלחה מרובה.
בעלת תואר שני במנהל עסקים ותואר נוסף במשפטים, היא הגיעה לניו יורק במחשבה שתמצא עבודה בקלות אבל העיר לא האירה לה פנים.
עם 15 דולר בחשבון הבנק, חוב לבעל הבית בו היא גרה ונטולת עבודה, היא תעשה הכל כדי לשרוד.
לגנוב ארוחות בוקר מהבר הפתוח של בתי מלון זה עניין שבשגרה.
עד שהיא נתפסת “על חם” ע”י לא אחר מהבעלים של המלון.

פרסטון פרקר
הוא החלום הרטוב של כל אישה.
שערו שחור ועיניו עמוקות בצבע אזמרגד אפור.
הוא איל מלונאות יהיר וחסר רחמים, בבעלותו רשת בתי מלון יוקרה בניו יורק.
העוזרים אצלו מתחלפים כמו גרביים (וכך גם הנשים).
לאחר שהעוזר האחרון שלו נס על נפשו, הוא חייב למצוא עוזרת אישית לטווח ארוך, אך מי תוכל להחזיק מעמד עם בוס תובעני מהגיהינום?

המפגש בין פרסטון לבין טארה לא היה אלגנטי בכלל וזה בלשון המעטה.
הוא כלל בריחה שלה, תפיסה שלו וקונדומים.. שלה

“אני חושב ששכחת משהו”. הוא הרים שניים מהקונדומים שלי וחייך. “אני בטוח שתצטרכי אותם עבור מי שזה לא יהיה שאת רצה אליו, את לא חושבת?”

הוא מבין שיש לה את כל הנתונים שהוא מחפש בעוזרת אישית ובמקום להתלונן עליה על גנבה הוא מציע לה את המשרה.
והיא, שכל כך זקוקה לכסף, לא תקפוץ על המציאה?
רק שהיא עדיין לא יודעת לאן היא הכניסה את עצמה.
אף אחד לא האמין שהיא תשרוד הרבה זמן.
אפילו העובדים ערכו ביניהם התערבות כמה זמן היא תחזיק מעמד.
נמאס לה (איך לא, עם בוס כזה גם אני הייתי בורחת).
אבל היא עומדת בפני דילמה.
מצד אחד בוס מארץ הסיוטים, מצד שני משכורת שיכולה להאכיל שתי משפחות שלמות.

שנתיים אחרי וטארה עדיין שם.
יש לה הכל.
כל מה שלא חלמה עליו נמצא כרגע בהישג ידה.
היא גרה בדירה יוקרתית בפארק אווניו, הארון שלה מלא בבגדי מעצבים והמשכורת שלה הוכפלה.
ועל אף כל אלה היא מרגישה אומללה.
היא חשה שאין לה חיים משל עצמה.
פרסטון עדיין הבוס המניאק שמעסיק אותה לכל אורך היממה.

“התכניות שלו היו התכניות שלי. החיים שלו היו החיים שלי, וכבר לא הצלחתי להפריד בין השניים”

היא מחליטה שהגיעו מים עד נפש, והיא מגישה מכתב התפטרות, עם שבועיים התראה מראש.
מה שהיא לא לקחה בחשבון זה שהבוס שלה לא כזה שמוותר בקלות.
עם קצת תחבולות מצידו היא מבינה שהיא כבולה לחוזה מפלצתי שאין לה ממנו דרך החוצה.
כאשר שתי המטרות שלהן הפוכות יש רק מילה אחת שיכולה לתאר את ההמשך- מלחמה!
ובמלחמה כמו במלחמה, הכל מותר!
היא רק לא מבינה שהוא תמיד 10 צעדים קדימה..

“מיס לורן, את מודעת לעובדה שאת לובשת מכנסי טרנינג וגופייה? את יודעת מה דעתו של מר פרקר על קוד הלבוש כאן. תרצי שאתקשר לאשת הקשר שלך בנורדסטרום ואראה אם היא יכולה לשלוח לכאן במהירות חליפה?”
“לא, זה בסדר. אני בטוחה שלמר פרקר לא יהיה אכפת שאני נראית ככה היום.”

פרסטון נקלע לסיטואציה שהוא ממש לא ציפה לה, בעקבותיה הוא מציע לטארה עסקה שיכולה לשחרר אותה מהחוזה.
והיא שכל כך רוצה לעזוב, מסכימה.
יש לה שישה שבועות למלא את חלקה ואז היא סוף סוף תהיה חופשיה.
האמנם?
האם באמת אפשר להשתחרר מפרסטון?
האם היא באמת רוצה?

לאורך כל העלילה יש ביניהם יחסי שנאה אהבה ומרגישים את זה היטב בדינמיקה ביניהם.
בהתחלה לא קורה ביניהם כלום מלבד נשיקה אחת לוהטת במעלית.
התחשק לי לפעמים להיכנס לתוך הספר ולדחוף אותם זה לזו.
(עברה לי גם המחשבה לדחוף את טארה ולרוץ בעצמי לזרועותיו של פרסטון אבל אני קצת חיה בסרט של עצמי)

לסיכום:

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטם של פרסטון ושל טארה לסירוגין.
מתבקש במקרה הזה שכן מדובר על שתי דמויות מאוד דומיננטיות כל אחת בפני עצמה, כך כל אחד מהם קיבל את הבמה שלו.

הדיאלוגים ביניהם היו קורעים!
ממליצה להיות בקרבת משכך כאבים כי הולכת לכאוב לכם הבטן מרוב צחוק!!!
בהחלט אפשר לקרוא לספר הזה המרענן הרשמי של הקיץ.
הוא קליל, כיפי ומצחיק.
גמעתי אותו בשקיקה ונהניתי מכל רגע!
סופר ממליצה לקרוא!!

 

 
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה