ריפטייד מאת אוריה מימון – כהן.

סקירה מאת לירז יצחקי אוחנה.

עלול להכיל מעט ספויילרים!

“בבוקר האחרון של תחילת חייך כמו שהכרת אותם, השמש לא מרמזת על מה שעתיד לבוא, גם לא השמיים המתבהרים או הרוח הקרירה שמפרידה את הלילה מהיום.”

אני בוחרת להתחיל את הסקירה דווקא מהסוף.
אם יש דבר שאני אוהבת בספרים זה שמכניסים לתוכם פלייליסט.
אוריה לקחה את זה לרמה אחרת לגמרי, הספר מתחיל עם רשימת שירים של להקה אחת שהיא בחרה וכל כותרת של פרק היא שם של שיר.
אז במקרה יצא שזו הלהקה האהובה עליי ביותר ואני בוחרת לצרף קישור לאחד השירים שלהם שאני יותר אוהבת.
https://youtu.be/h8oTT9r9978

ועכשיו לספר:
 דילן רייס
האהבות הכי גדולות שלה זה הים והגלישה.
האנשים הכי קרובים אליה הם אמי, החברה הכי טובה שלה ואבא שלה.

 ריף טיילור- גולש.
אמא שלו נטשה אותו כשהיה תינוק והוא גדל עם אביו- הגולש האגדי של החוף המערבי, אלוף העולם בתחרות הגלישה “הטיטאנים של מאבריק”.

דילן היתה רק בת 16 כאשר פגשה את ריף טיילור בחנות תקליטים בעיירה מונטריי שבמרכז קליפורניה שם חיו.
המפגש הראשון ביניהם התחיל ברגל שמאל וכמו שהוא התחיל כך הוא נגמר.
הם נפגשו שנית במסיבה, התקרבו ומאז היו בלתי נפרדים.
לילה אחד הכל משתנה.
הלילה המאושר והמרגש ביותר בחיי דילן הפך להיות גם הלילה הנורא ביותר בעקבותיו היא עוזבת את מונטריי ומותירה את ריף מאחור בלי לומר דבר.
היא משתפת את אמי ביחסים שלה עם ריף, בהתאהבות שלה, בלילה הבלתי נשכח שעברו ובתקווה לזכות בכל זה שוב..

“כי מה שעבד
כמו אני או אתה,
בסוף את עצמנו
בים שוב נמצא”

7 חודשים אחרי, דילן חוזרת למונטריי, אבל החיים הם לא אותם חיים שהכירה.
התקווה לזכות שוב במה שאיבדה יורדת לטמיון.

קרה לכם פעם שהאשמתם את עצמכם בכך שמשהו נורא קרה?
דילן חווה אסון אחרי אסון.
קשה לה לא להאשים את עצמה.
היא רק ילדה, וכבר עברה בחייה כל כך הרבה
כאבתי את כאבה.
זעקתי את זעקתה.
בכיתי יחד איתה.
אבל החיים ממשיכים.
דילן חייבת להמשיך הלאה ולשחרר את העבר.

“God gave you style and gave you grace, and put a smily upon your face”

“ריף טיילור הזכיר לי אבל וחורבן, אבל הכיר לי צורך שלא ידעתי שקיים בתוכי והצית אש ששכחתי מקיומה”

7 שנים נוספים עברו.
דילן עובדת כיועצת לחניכים במרכז לטיפול בהתמכרויות בני נוער בניסיון לכפר על העבר.
דילן כבר לא חיה במונטריי.
לאחר האסון האחרון שפקד אותה היא החליטה לנסות ולפתוח דף חדש במקום אחר ועברה למליבו.
היא כבר לא חיה את הים.
היא כבר לא נושמת את הגלים.
היא המשיכה הלאה,
יש לה עבודה,
יש מישהו אחר בחייה.
אבל היא צריכה לחזור למקום אותו עזבה.
והיא פוגשת בו שוב.
האם היא תהיה מסוגלת להיפרד סופית?
מה קורה כשהעבר מתערבב עם ההווה?
סודות מתחילים לצוף מעל לפני השטח, האם נותרו בדילן מספיק כוחות להמשיך להילחם?

“call it magic, call it true
I call it magic when I’m with you.
And I just got broken, broken into two
Still I call it magic, when I’m next to you”

אני חייבת לציין לשבח את אוריה, על היכולת לקחת ספר ולשזור בתוכו את השירים בצורה כל כך מופתית.
לעיתים הרגשתי כאילו הלהקה כתבה את השירים על הספר ולא להפך.
ועל זה מגיע לה שאפו ענק!!

חייבת להתוודות שאת ארמונות בחול טרם קראתי אז לספר הזה לא הגעתי עם המון ציפיות.
נוכחתי לגלות שהכתיבה של הספר נהדרת,
העלילה סוחפת אחריה מהרגע הראשון!
החיבור לדמויות היה מידי.
לא יאמן שזה רק הספר השני של אוריה.

אסיים עם קטע מתוך השיר swallowed in the sea:
“and I could write it down
Or spread it all around
Get lost and then get found
And you’ll come back to me
Not swallowed in the sea…”

ואם למישהו זה לא היה מספיק ברור.
הספר מומלץ בחום.
תודה לכם בוקטיק הוצאה לאור על עוד יצירת מופת

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה