ריפטייד מאת אוריה מימון – כהן.

סקירה מאת אסתי פרץ.

אני אהיה כנה.

את הסקירה הזו היה לי ממש קשה לכתוב. הרגשתי ששום מילה שאכתוב לא תצליח להעביר כמה הספר הזה מופלא, ומה הקריאה בו גרמה לי להרגיש. אבל אנסה.

אל אוריה נחשפתי כשהיא הוציאה את ספר הביכורים שלה, ״ארמונות בחול״, ועוד לפני שהוא יצא, ידעתי מהפלייליסט שלו שזו תהיה התאהבות.
כשהיא בישרה שהיא הולכת להוציא את ספרה השני, אני לא יכולה להסביר לכם כמה חיכיתי!

ואז זה הגיע.
ריפטייד…. וואו.
אוף, איזה ספר… כמה רגש!

כבר בהתחלה התאהבתי. אם זה שם הספר, הכריכה המדהימה, העובדה שאני הולכת לקרוא על גלישה וים. ואז… העלילה, הדמויות – דילן הגולשת המרדנית, וכמובן ריף – הגולש החתיך ומלא החיים.

חשבתי שזה הולך להיות ספר קליל על אהבה ראשונה, קיץ, ים ונעורים, אבל אז סדרת אירועים מטלטלת את חיי הדמויות, והכל משתנה ומתהפך.

לפתע, כל הדברים הטובים בחייה של דילן – ריף, הים, הגלישה, ועיר הולדתה – הופכים להיות העונש שלה, והיא חייבת להתרחק.

לאחר שנים, חתונת אחיה מחזירה אותה אל מונטריי, עיירת הולדתה ומאלצת אותה להתמודד עם השדים מעברה.

לא אוסיף יותר, בכדי לא להרוס.

יום אחד ארור שינה את הכול. כל מה שנותר מנערת החוף שהייתי הוא צמיד הגלישה הכחול, זה שמעולם לא הסרתי ולעולם גם לא אסיר. הוא תזכורת עבורי להישאר בשליטה, להכחיד את מה שנותר מהרוח החופשית שהייתי.”

 

דילן רייס

מזמן לא התחברתי כך לדמות נשית בספר.
התאהבתי בה, התבגרתי איתה, כאבתי איתה, אהבתי איתה.
הכתיבה של הדמות הייתה מופלאה, הרגשתי יחד איתה הכל.
דילן היא שורדת. מכה אחר מכה שהחיים נותנים לה, אבל איכשהו היא מצליחה לקום.
אמנם לוקח לה זמן, ובהתחלה היא באמת מאמינה שמגיע לנשמתה להיענש, אך בסוף היא צומחת מתוך הכאב.

 

רציתי לספר לו איך הוא גרם ללב שלי לעצור בכל פעם שהתקרב אליי, איך זיכרון הנשיקות שלו הן מה שליוו אותי בכל לילה עד שנרדמתי… רציתי שידע שלא הפסקתי לחשוב עליו לרגע״

 

ריף טיילור

אנחנו מכירים את ריף כנער בן 17, גולש משוחרר שמשתדל להסתכל על החיים באופטימיות.
ריף ודילן מתאהבים בנעוריהם, ויש ביניהם אהבה תמימה כזו, כמו שקיימת רק בגיל הזה.

הוא התעלם לחלוטין מהאפלה שהייתה בליבי והיה שם כדי לשכך את הסערות עבורי. הוא ראה בי את מרכז העולם. הייתי לו כמקור אור, וזה מה שהוא היה בשבילי.”

 

כשהם נפגשים שוב לאחר שנים, הקסם שהיה בריף כנער, עדיין קיים בו כגבר בוגר.
יחד עם דילן התאהבתי גם אני בריף.

ואיך אפשר שלא?! גולש מוכשר, שאין סקסי מזה!, חתיך הורססס, ולתוך החבילה המושכת הזו, מתווספת גם חוכמת חיים בלתי רגילה.

הגבר שעשה שלום עם הגלים ונאבק בסערות התקשה להילחם במה שנכתב עבורנו עוד לפני שידענו מהי המשמעות.

רק שהפעם זאת לא הייתה מלחמה ולא היה צורך בכניעה, רק בהשלמה.”

כשדילן שבה אל מונטריי אחרי שנים, ונאלצת לעמוד אל מול ריף, שהיה אהבת נעוריה – איך היא תתמודד עם כל רוחות העבר ששבות להופיע?

העיניים הטובות שלך מזכירות לי את הימים הרעים ביותר בחיי. החיוך המדהים שלך מזכיר לי את כל העצב והאבל. אני עומדת מולך ומרגישה שבכל רגע ייפלו השמיים. אבל גם זה לא מונע ממני להפסיק לרצות אותך. וזה מפחיד אותי״

 

הספר כתוב בגוף ראשון, מנקודת מבטה של דילן. הכתיבה המופלאה גרמה לי להרגיש איתה הכל.

בנוסף, המוזיקה שכל כך מאפיינת את אוריה, מלווה את הקורא לאורך כך העלילה וגורמת לרגש לקבל עומק.

העובדה שהרגשות שלי כלפיו רק התעצמו ועמדו בפני החורבנות שהיקום הביא עלינו, הוכיחה לי שהם לא ייעלמו לעולם. זו הייתה אהבה אחרת, פורצת ממד, זמן ומקום, אהבה שכואבת בעצמות וממלאת את הלב, אהבה שנועדה להתממש״

 

לסיום,

פול סוויני אמר – ״אתה יודע שקראת ספר טוב, כשאתה מעביר את הדף האחרון ומרגיש קצת כאילו איבדת חבר״.

כך הרגשתי כשסיימתי את ריפטייד.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה