ריפטייד מאת אוריה מימון- כהן.

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

כשמגיע אליי ספר שמשלב את שני הדברים האהובים עליי, ים ומוזיקה, אני לא מוצאת כוחות להתנגד לו- גם כשיש לי מיליון משימות דחופות במקביל .אל תשפטו- מעולם לא טענתי שדחיית סיפוקים היא הצד החזק שלי.

זהו ספר המתחיל כספר המתאר חברות קרובה, ואהבת נעורים. עם זאת, זה אינו הדבר היחיד שהוא טומן בחובו, אלא הרבה מעבר.

“כי מה שאבד, כמו אני או אתה, בסוף את עצמנו, בים שוב נמצא.”

איך אתה יודע שאהבת חייך ניצבת לפניך? אתה מרגיש ניצוצות. מעין תחושה של שלמות שעוטפת אותך ואתה יודע שאתה נמצא במקום הנכון, ולעולם לא תרגיש שלם עד שלא תתאחד עם מושא אהבתך, גם כשנסיבות חייך מובילות אותך בכיוון ההפוך, יגיע היום בו תמצא את הדרך. גורל? אני מאמינה בו, ואתם?

כבר בתחילת הספר אנו נחשפים לדמותה החזקה של הגיבורה, דילן. היא נפש חופשיה ומשוחררת שמוצאת מנוח רק בים. הגלישה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנה. אך כשטרגדיות פוקדות אותה בזו אחר זו היא גוזרת על עצמה את העונש הגדול ביותר- היא מסרבת להיכנס לים או להימצא בקרבתו.

אני חייבת לומר שבתחילת הספר אהבתי את הדמות שלה כל כך, ואז אט אט היא הצליחה להכעיס אותי בבחירות שלה. לעיתים הסתכלתי מהצד ובחירותיה נראו לי ילדותיות, ומעבר לכך הם לא שירתו אותה ולא את הסובבים אותה.
אבל למה ציפיתי? היא ילדה, וכילדה היא עושה את הטעויות שרבים מאתנו היינו עושים, ובנסיבות טרגיות כל אחד מתמודד אחרת, כך שבמקום מסוים שבי חשתי אמפתיה כלפי הדמות ופחות כעס על צורת ההתמודדות שלה.

אבל רגע, עוד לא דיברנו על ריף. וללא ספק יש לי הרבה לומר עליו. אהבתי את הישירות שלו, את העובדה שהוא אומר כל שהוא מרגיש מבלי להתנצל, ושהוא נמצא עבור דילן גם כשהיא אינה עצמה. האהבה שלו אליה ריתקה אותי ומצאתי את עצמי רוצה עוד ועוד ממנו.
יש בו הכול, ולא אני מתכוונת רק לגוף השרירי, לדרך בה הוא גולש, ולחיוך עם הגומות שמצליח להפנט כל מי שסביבו. הוא אחד הגברים החכמים, הרגישים, והמסורים שנתקלתי בהם.

ישנה דמות נוספת בספר, קופר, שאת דמותו אהבתי לא פחות. ועל אף שעשה דבר נורא בעברו, הדרך בה פיצה על כך ועשה כל שביכולתו בכדי לתרום לסביבתו גרמה לי לחוש חמלה ואמפתיה כלפיו. היה לי קשה לקבל את הדרך בה חייו התגלגלו בסיום הספר, כי חלק גדול שבי סלח לו על כך. אבל שוב, ישנם מעשים בלתי נסלחים, לכן רגשותיי חצויים ואני מבינה כי לא כל אחד יחוש כמוני.

חשוב לומר כי בספר ישנן דמויות משנה משמעותית לא פחות, והן קרי אחיה של דילן ואביה ניית’ן.
גם אמה של דילן הפכה משמעותית לקראת סופו של הספר וניתן היה לראות עד כמה אנו יכולים לקבל כשאנו מדברים בפתיחות, פותחים את ליבנו לאחר ושומעים את הצד שלו בסיפור. פתאום דברים עשויים להיראות לגמרי אחרת, ואתה מוצא את עצמך מורווח מכך.

בנוסף, זהו ספק העוסק בנושאים כל כך חשובים שלא אוכל לסיים את הסקירה מבלי לדבר עליהם. הספר עוסק בהתחלות חדשות, בבניה מחדש של אנשים שנסיבות חייהם גרמו להם לאבד את דרכם, בהתמכרויות, ובנוער בסיכון.
אני מאמינה שלכל אחד מגיעה הזדמנות שניה בחיים בכדי לתקן את דרכו ובכדי להתחיל מחדש, והמשימה שלנו כחברה היא לעשות ככל שביכולתנו על מנת לאפשר לו את זה. לפעמים ממקום אנוכי, כי זה פשוט הופך אותנו טובים יותר, לסביבה ולעצמנו.

לסיכום,
ראשית, הפלייליסט מטורף!!!!!!! קולדפליי היא אחת הלהקות האהובות עליי ואני ממליצה בחום לשמוע את השירים במהלך הקריאה.

שנית, הספר מסופר כולו מנקודת מבטה של דילן, למעט פרק הסיום שמסופר מנקודת מבטו של ריף, והוא כתוב בצורה כזו שלא ניתן להפסיק לקרוא אותו. כמות הפעמים שאמרתי רק עוד פרק אחד הייתה מטורפת, בפרט כששיקרתי לעצמי בכל פעם מחדש.

עם זאת, ישנו משהו שהפריע לי בסופו של הספר. הגיע מעין טוויסט בעלילה שהסתיים מהר והרגיש לי באופן אישי מעט מיותר, והייתי לגמרי יכולה לסיים את הספר בלעדיו ולהתרפק על הנחת של הדמויות לאחר הטרגדיות שפקדו אותן. אבל לפעמים בכדי לתקן משהו, צריך לשבור אותו לגמרי ואז לבנות אותו מחדש, כך שיכולתי להבין מדוע הסופרת החליטה לעשות את זה, ועל כן זה לא גרע מהנאתי הכוללת מהספר.

זהו הספר הראשון של אוריה שאני קוראת, ולגמרי לא האחרון. וזה אומר המון.

 

קריאה מהנה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה