ריפטייד מאת אוריה מימון – כהן.

סקירה מאת יעל אסולין.

** “מהרגע שנולדתי, לפני שש־עשרה שנים, ביליתי בים כמעט מדי יום. לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיו. ריח המלח, תנועת הגלים, רחש האדוות ותחושת האבנים הקטנות שנדבקות אליי בעקשנות עד הבית. המקום היחיד שבו המחשבות שלי הסתדרו והלב שלי נותר שלם היה על הגלשן, כשהפכתי לאחד עם היריעה הכחולה המהפנטת.

מודה- הגעתי לספר בלי הרבה ציפיות. לא הכרתי את אוריה מימון כהן או את סיפרה הקודם ‘ארמונות בחול’ אבל לאור המלצה של חברה החלטתי לנסות ומה אגיד לכן- נסחפתי כל כך מהר, כאילו זרקו אותי לגלים הגבוהים בעת סופה סוערת. 

הספר מביא את סיפורה המרגש של דילן רייס, שגדלה ליד הים הוא והפך לחלק בלתי נפרד ממנה. הוא והגלישה. אך שרשרת אירועים טרגית שאותה לא אפרט גרמה לה לנטוש הכל, עמוסת ייסורי מצפון ואכולת אשמה, ולברוח כשהיא משאירה מאחור את משפחתה, את הגלישה ואת אהוב נעוריה- ריף טיילור, גם הוא גולש בדרכו להפוך לגולש מקצועי. אהבתם היתה גדולה, הוא היה מכנה אותה קולדפליי על שם הלהקה שאהבה והיא נתנה לו את ליבה אך אירוע מצער גם לה לחתוך את הקשר באיבו, אירוע שהיה הראשון בשרשרת האירועים שגרמו לה לעזוב.

** “ריף היה שלי, ואני הייתי שלו, גם אם רק לזמן קצר.

חתונתו הקרבה של אחיה מכריחה אותה לחזור הביתה והיא מוצאת את עצמה מתמודדת מול הטרגדיות שחוותה ויותר מכך- מול ריף, אשר למרות הזמן והמרחק, נשאר תמיד בליבה גם כאשר היא מנהלת יחסים עם גבר אחר- קופר ברוקס.

** “גם בחלוף השנים הוא הצליח לגרום לליבי להאיץ. זיכרון הפנים שלו תמיד גרם לי לחייך, ורגע לאחר מכן להלקות את עצמי. הנוכחות שלו לידי, הריח שעלה באפי, העירו את כל הרגשות שניסיתי להדוף, שהתאמצתי להתעלם מהם. ריף היה הסיבה היחידה והאמיתית שלא הגעתי למונטריי בשלוש השנים האחרונות……. היינו שותפים לטרגדיה, כמו שני אנשים ששרדו התרסקות מטוס. רק שאת המטוס הזה אנחנו הטסנו.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מעיניה של דילן ולאורכו אנו עדים להתמודדות הלא פשוטה שלה עם מה שקרה בנעוריה. היא מאשימה את עצמה בטרגדיה, מענישה את עצמה בכך שאינה מוכנה להיכנס לים יותר ולא מוכנה לספר לאף אחד מה קרה על מנת לשחרר מעט את העול שעל ליבה. היחידי שיודע הוא ריף וגם הוא לא מצליח לשכנע אותה לשחרר.

** “קולדפליי, אהבת לגלוש. שכחת את זה?”
איך יכולתי לשכוח. תחושת הריחוף על הגל, האיחוד עם המים והתשוקה לאלף את הגלים לא עזבו אותי מעולם, רק התחלפו בריקנות מחליאה. גלשתי לפעמים בחלומותיי, והתעוררתי עם תחושה מעיקה ותזכורת בהירה לכך שלא אעשה זאת יותר אף פעם. נזכרתי איך הוא נהג לכנות אותנו נשמות מלוחות בגלל האהבה המשותפת והאבסולוטית שלנו לים. ידעתי שאם יש מישהו שהבין את המחיר, זה היה הוא.…..

….. “מה, לעזאזל, מונע ממך להיכנס למים?….
ספרי לי!”  זעקתו גרמה לי לעצום את עיניי והרעידה את גופי.
זה העונש שלי!”

דילן היא בחורה שכולה קסם. אי אפשר שלא להתאהב בה ולאורך הסיפור ליבי נחמץ כמה וכמה פעמים כשעקבתי אחרי ההתמודדויות שלה עם עברה, עם ריף ועם קופר, בן זוגה הנוכחי.

לא פעם רציתי לנער אותה, לחבק אותה חזק ולנסות להבהיר לה ששום דבר לא באשמתה, שהיא חייבת להפסיק ולהאשים את עצמה ושהשמים לא נופלים ומותר לה לאהוב, גם אם מושא אהבתה הוא ריף.

** “הייתי רק בת עשרים וארבע, אבל למודת סבל ומוכת חרטה במידה שיכלו לחרוש קמטים כמו הצלקות שבליבי.

האהבה שלה לריף, שלא פסקה למרות השנים שעברו, היתה נוגעת ללב ומכאיבה באותה המידה בגלל שהיא לא נתנה לאהבה הזו צ’אנס. כאילו היא מענישה את עצמה לא רק בכך שהפסיקה לגלוש אלא גם בכך שהיא מונעת מעצמה להיות מאושרת.

** “תסתכלי עליי.”  הוא ליטף באגודלו את שפתיי.
אני לא יכולה,” מלמלתי, כשדמעות סוררות החלו לזלוג על לחיי….
… “
כשאני מסתכלת עליך…” קולי ניפץ את הדממה הטעונה בינינו, והרגשתי את גופו נדרך….
העיניים הטובות שלך מזכירות לי את הימים הרעים ביותר בחיי. החיוך המדהים שלך מזכיר לי את כל העצב והאבל. אני עומדת מולך ומרגישה שבכל רגע ייפלו השמיים. אבל גם זה לא מונע ממני להפסיק לרצות אותך. וזה מפחיד אותי.”

האם בסופו של דבר דילן תפסיק להאשים את עצמה והחיוך יחזור לשפתיה או שרגשות האשם ילוו אותה כל חייה וימנעו ממנה לחיות חיים מאושרים ומספקים?

** “הייתה בך אש ושמש ויסודות העולם כולו. הנפש החופשית שלך התפוצצה ממך והדביקה באור כל מי שהיה לידך. ואלוהים שיעזור לי, בחיים לא סתמת את הפה.” הוא שאף אוויר וניפח את חזהו. נשכתי את שפתי “אני לא מסוגל לראות אותך כבויה ככה, ריקה.”

ואיך היא תתמודד עם המפגש המחודש עם ריף כשהיא מנסה לשכוח אותו ולבנות קשר עם קופר ?

** “המגע של קופר גרם לי אי־נוחות, המבט של ריף הלחיץ אותי. לא ידעתי למי מהם הייתי אמורה לשמור אמונים, אבל הרגשתי בוגדת. קופר החזיק בנפש שלי, בעוד שריף אחז בליבי. ריף הוא העבר שלי, אבל קופר צריך להיות ההווה והעתיד.

אז תצטרפו למסע המרתק והמרגש של דילן, מסע כואב שיגרום לכם לא אחת לרצות להזיל דמעה (ואולי גם תזילו- אני פשוט לא בוכה כל כך בקלות מספרים כמו מסרטים) ובואו תכירו את הבחורה הכי רגישה, שברירית ומקסימה שיש ולוו אותה במסע הלא פשוט, בתקווה שבסופו היא תדע לסלוח לעצמה ולחזור לגלים.

ולסיום- אי אפשר בלי ציטוט לקחת לדרך:

** “כל מי שרוצה, יכול לגעת בכוכבים”

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה