רבות הדרכים מאת שרון צוהר.

 

סקירה מאת מלכה מזרחי.

 

“החלומות מתגשמים עבור אלו המעזים לנסות להגשים אותם, אלו שפורשים את הכנפיים שלהם ועפים היישר למעלה, אל השמש הזורחת”  – משפט ענק!

הלוואי ותמיד נעז להגשים את החלומות אשר חבויים עמוק בתוכנו, נתרומם על קצות האצבעות וניגע בשמיים.

 

שרון צוהר זו אהבה!

קראתי את הספר פעמיים ואת “אם אלה החיים” פעם אחת – כי משהו בדמויות פשוט חודר פנימה.

אני אוהבת דמויות ישראליות כי הכי קל להתחבר אליהם ולאירועים שסובבים אותם כי  אין אדם שלא חווה או מכיר מישהו קרוב שחווה משהו מעומק העלילה של הדמויות.

 

לירז אבני– תסריטאית, בחורה יפה,מגיעה ממשפחה די שבורה מבת ים, משפחה שעברה התעללות מאב אלים.

מלכת דרמה, כל הזמן מאכילה את עצמה בסרטים. לא מאמינה באושר ועושר. באהבה.

 

כרמל דור- אני מאוהבת בו! איזה גבר!

רווק בן שלושים ושניים, אחד המפיקים החזקים בהוליווד. בעל תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בעריכת דין. מבוסס. חתיך.

אוהב את אומנות המלחמה, בעל כוח.

“הכר את האוייב שלך והכר את עצמך.גם אם תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס.”

 

הסיפור מתחיל כאשר הסוכנת של לירז, גיתית, שהיא גם חברתה, מעבירה את הסיפור הלא נכון למפיקים, סיפור שלמכתחילה היא לא רצתה שאי פעם יפורסם “אם אלה החיים”.

היא מקבלת את הזדמנות חייה להפיק את הסיפור לסרט או סדרה אלא שעם ההזדמנות מגיעה הדרישה להתמודד עם העבר ועם האקס המיתולוגי שלה כרמל והדרישות שהוא מציב לה.

 

אני אוהבת את החיבור של זכרונות העבר עם ההווה ואיך הכול מתחבר.

המפגש שלהם בעבר במועדון שנדמה שהיה הראשון אבל אט אט מתגלה שיש ביניהם היסטוריה יותר ארוכה עוד מהתיכון.

“אנחנו לא מדברים על העבר ואנחנו לא מדברים על העתיד”

המפגש שלהם בהווה בהוליווד כשכרמל מצטייר כאדם שטעון ברגשות כלפיה לשני הכיוונים.

“לפי האופן שבו הלב שלי פועם בעוז בחזי, אין ספק שאני עדיין מרגיש משהו כלפיה”

“שלא תטעי לרגע, באמת ובתמים לא אכפת לי”

המשיכה שהיא מטורפת.

“אני לא רוצה בך, אני לא רוצה לרצות אותך. אני ואת גמרנו לתמיד.”

“אז למה אני מרגישה כלפיך ככה? למה אתה היחיד שגורם לגוף שלי להגיב ככה?”

“את הורגת אותי”– וואו

 

הקעקוע של כרמל – הנערה עם כנפיים שבורות – איזה מושלם הציור של אריאל!

והמשמעות: “ילדה שהכרתי פעם. הייתי מאוהב בה…היא הייתה יפה ושבורה ובין כל הפיסות שלה חשבתי שאין דבר שלם יותר ממנה וממה שהרגשתי כלפיה… רציתי להיות הכנפיים שלה, או לפחות זה שיתקן אותן, אבל לא הצלחתי”-  OMG  פה נמסתי.

ההבנה שלאורך כל הסיפור כרמל נמצא שם ברקע מצד אחד, מסדר עבורה את העניינים מבחוץ, מאתגר אותה להתמודד, רואים את המסירות ואת האהבה שלו כלפיה , הוא אהב אותה יותר מהחיים עצמם, הכיר אותה יותר מכולם.

“אהבתי אותך עד שלא ידעתי איפה אני נגמר ואיפה את מתחילה.”

אבל מצד שני ההבנה שמבפנים חייבת להיות עבודה פנימית שלה.

“הרבה פעמים אנחנו מוותרים מראש. אסור לך להרים ידיים, לירז. את צריכה להלחם על החיים שלך”

“הייתי צריכה לעבוד על עצמי כדי להרגיש ראויה לך, שיש לי מה לתת לך” – כמה פעמים בחיים אנחנו לא מרגישים שאנחנו ראויים לדברים מסויימים, לאנשים, לסיטואציות, אף פעם הזמן לא מתאים ויש פחד, אבל חייב לנסות.

ביהדות אומרים שראויה=ראו יה’ צריך המון אמונה, גם בעצמנו.

 

הרעיון שהדמויות המדהימות מחסר מנוחה איילן ג’ונס ואביב, השתלבו בסיפור – זה מהמם בעיני.

 

ולסיום -“מהו סיפור? אם לא חוטים שקופים ודקים של אמת בתוך אריג גדול מאוד של בדיה.” – שיא השלמות!

 

***לגבי הספר “אם אלה החיים” לדעתי הוא חובת קריאה, עושה השלמה וסדר לכל תקופת ההכרות הראשונית של כרמל ולירז, על ניצני האהבה שלהם.

וכמו ששרון רשמה בהקדשה במכירה המוקדמת: אם אלה החיים, תחיי אותם. לא מחר, לא בעוד שבוע, אלא היום. 

 

הלוואי ואצליח ליישם זאת.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה