קצה הסוף מאת ג’סיקה רדמרסקי.

סקירה מאת איה אבראהים.

קמרין בנט בת העשרים סובלת מלב שבור. כל חלומותיה לחיים בלתי שגרתיים והרחוקים מציפיות החברה ממנה נגוזו בשנה שעברה.

היא כיום מתכננת לעבור לגור עם חברתה מאז כיתה ב’, נטלי, ולהתחיל לעבוד במשרה שאמא שלה סידרה לה. תוכניתה משתנה לילה אחד שבו היא יוצאת לבלות עם נטלי והחבר שלה, דיימון. למחרת היא עולה על אוטובוס, מבלי להודיע לאף אחד שהיא עוזבת או לאן, ופשוט יוצאת למסע בדרכים. לאן? היא בעצמה אינה בטוחה בדבר. העיקר להשאיר את הכל מאחור.

אבל רצה הגורל שהיא תכיר באוטובוס בחור מקסים, חתיך, מקועקע, בעל עיניים ירוקות מהפנטת, מסותת ומפוסל להפליא העונה לשם אנדרו פאריש. שניהם מסתירים זה מזה את אשר הותירו מאחור ולומדים להכיר אחד את השניה. מה שניהם מסתירים? האם ייפתחו אחד בפני השניה? מה יקרה כשיגיעו ליעדם הסופי? האם חלומות נועדו להגשמה?

הוא אמר לי שלוחם אמיתי לעולם אינו בוכה, לעולם אינו נותן למשקל החבטה להפיל אותו אלא במהלומה האחרונה, הבלתי נמנעת; אבל אפילו אז הם תמיד נופלים כמו גברים.”

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנוקדת מבטם של קמרין אנדרו לסירוגין. הכתיבה זורמת אך חייבת לציין שקראתי במעט מאוד חשק כי העלילה התפתחה לאט מדי ומעט מדי. לא היו תפניות מרעישות, לא נבנה משהו לקראת אירוע מרעיש. התחברתי הן לקמרין והן לאנדרו אך רציתי לקבל יותר מהם מאשר מסע דרכים משותף. אהבתי את הדינמיקה ביניהם שבה אנדרו דחק בה ללכת בעקבות הלב ולהביע את רגשותיה ומחשבותיה. כמובן המשיכה ביניהם מתפתחת ושניהם מתכחשים לה. שניהם מפחדים בגלל את אשר הם מסתירים.

על הדמויות:

קמרין (קאם) בנט- בחורה צעירה, רגישה, מכונסת בעצמה ומסרבת לתכתיבי החברה. סובלת משברון לב וממשפחה לא אידיאלית. היא כישרונית אך לא אחת שתתן לעצמה קרדיט על משהו. היא נחושה לחיות אחרת ולא לתת לאיש להיכנס לה ללב שוב.

אנדרו פאריש- בחור מדהים! הוא אחד שיודע להקשיב, יודע מה הוא אוהב ויודע איך לדרבן אחרים להפיק את המיטב מעצמם. הוא בעצמו כואב מכמה סיבות, אך הוא אחד שיסתיר את כאבו בכדי למנוע מאחרים לראות את חולשתו או לנסות לשכנע אותו לעשות דברים שכבר החליט שאינו רוצה לעשות. דרכו, בדומה לקמרין, היא לחסום את הדרך לליבו בפני האהבה. הוא מוכשר אך צנוע ואת זה מאוד אהבתי בו. פשוט דמות נהדרת!

הייתי רוצה קצת יותר על חלק מדמויות המשנה במהלך הסיפור בכדי לעבות אותו יותר, אך זה לא קרה.

רק מפני שבעיה של בן אדם היא פחות טראומטית מזו של האחר, אין פירושו שהיא כואבת פחות.”

כשסוף סוף ה”בום” העיקרי מתנפץ, זה קורה בעשרת האחוזים האחרונים בספר וזה ממש איכזב אותי. הייתי רוצה שהתפניות יתרחשו הרבה קודם ואז לפתח את התפנית הזו כראוי. הייתה תחושה של דחיפות להכניס טוויסט קורע לב וזה באמת קורע לב ובאמת גורם לקורא להיות דרוך ומחובר בכל נימיו לעלילה, רק חבל שזה התחיל והסתיים מהר מדי לטעמי האישי.

אהבתי את הרצון להיות שונה, להיות אחר, ללכת בעקבות הלב ולחיות- ממש לחיות את החיים במלואם. לעיתים אין זה אפשרי אך ניתן לנסות לכל הפחות. אהבתי את הסיפור המיתולוגי שנשזר בסיפור (אני אוהבת מיתולוגיות ומאוד!). אהבתי את קילוף ההגנות בכדי לאפשר לעצמך להיות נאמן למי ומה שאתה באמת. אנדרו שימש בתור מנטור רוחני עם כמה תובנות מאוד יפות על החיים ועל התמודדות עם מכאובים ואובדן שהחלטתי לחתום את סקירתי באחת מהן:

כשדברים מדויקים ומרגישים נכון, קח את הזמן, שים בצד זיכרונות רעים, ואז תגיע לאן שאתה צריך להגיע הרבה יותר מהר ועם פחות מהמורות לאורך הדרך.”

נהניתי.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה