קווים שבורים מאת יהודית ציפורי.

סקירה מאת ורד פרץ צעירי.

 

הצ’יסרה, או מכשפה בעברית, זו המילה המדויקת ליהודית ציפורי. היא כישפה אותי בספר הזה ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו מרגע שהתחלתי ועד שהגעתי לדף האחרון בספר. ואז חזרתי אחורה קצת, רק בשביל הכיף.

לא פעם אנו קוראות על גברים דומיננטיים, כאלו שיודעים מה הם רוצים ולא מהססים לבקש זאת. משהו בהחלטיות הזו, בביטחון הזה שהם משדרים, הוא משכר, הוא גורם לך לרצות לעשות כל שיגידו מבלי להתנגד. ואז מגיעה אנה, ועל אף שאני קוראת על דמויות נשיות חזקות בספרים, היא גרמה לי להעריץ אותה בכל פעם מחדש. המון פעמים במהלך הקריאה נותרתי עם פה פעור נוכח מעשיה ואמירותיה.

היא חזקה, היא בועטת, היא דורשת, היא לא מתביישת והיא לא תהסס לקחת את מה שהיא רוצה. ואם לאדם מולה יש ספק, היא תדאג להבהיר לו מהר מאוד שהיא אינה רואה קשיים, אלא אתגרים, והיא תעשה הכול על מנת להשיג את יעדיה ומטרותיה, כאשר כל האמצעים כשרים.

על הספר-

המאפיה היוונית חוזרת ובגדול, והיא ללא ספק טובה יותר, מטורפת יותר ולוהטת יותר, ואם תשאלו אותי, הרבה יותר.

עוד בקווים אדומים עקבתי אחר דמותה של אנה דנטס ורציתי ממנה עוד. ישנן דמויות משנה בספרים שפשוט מתחננות ליותר תשומת לב, והיא הייתה מסוג הדמויות הללו. הגיע לה ספר משלה, וכשהוא הגיע, הוא היה טוב יותר משיכולתי לבקש.

מדובר בספר בעל עלילה קצבית, שלא מאפשר לקוראת לנוח לרגע. דברים קורים בקצב מסחרר ונותר רק להחזיק חזק וליהנות מהדרך, ואלוהים, כמה שנהניתי.

על  הדמויות-

אנה דנטס-

אנה דנטס, בתו של מלך הלילה מרקוס דנטס ואחותו של לא אחר מאנטוניס דנטס (זוכרות אותו, ההוא מהמרפסת?) נולדה למשפחת מאפיה של גברים חזקים ומגיל קטן יודעת שאל לה להפגין חולשה. כשאתה מתבקש לעשות משהו אתה עושה אותו, וכשקשיים מתעוררים לא נשברים ובשום פנים ואופן לא בוכים.

אנה מתגוררת לבדה בלונדון ועובדת בחברה של רואי חשבון, הרחק מאביה והרחק מחיי המאפיה. אבל מכירים את המשפט הזה? אפשר להוציא את הבנאדם מהמאפיה, אך לא את המאפיה מהבן אדם? (או משהו בסגנון בכל אופן) אז בדיוק.

באופן קבוע אנה וחברותיה לעבודה פוקדות מועדון לילה בלונדון, כשלא פעם היא נתקלת במבטה בגבר המסתורי שיושב לצד הבר עם ה”זקן” שלצדו. היא אינה יודעת מי הוא, אך היא אינה מסוגלת לנתק את מבטה ממנו ואף עושה ככל שביכולתה על מנת למשוך את תשומת ליבו. הוא מצדו מתנגד לה ובשלב זה נשים רבות היו מרימות ידיים. אבל אנה? היא רק התחילה. הסירוב וההתעלמות גורמים לה רק לרצות את זה יותר.

אך למרות כל הכתוב מעלה, לעיתים לא משנה מה תשיג בחייך, יהיה דבר אשר יחסר לך והוא יעיב על כל הישגיך, גורם לך להאמין כי עד שלא תשיג אותו לא תהפוך שלם. במקרה של אנה, במקביל להיותה אישה חזקה שלא חוששת מאיש או מדבר, היה מדהים לראות עד כמה בכל אישה חזקה מסתתרת ילדה קטנה, המחפשת הכרה על ידי משפחתה ובפרט על ידי אביה. בתוך תוכה, בתוך האישה האמיצה הזו, ישנה ילדה קטנה המבקשת לזכות מחדש באהבת אביה, בגאוותו ובקבלתו אותה. היא מבקש לחזור לימי קדם בהם חשה נאהבת ורצויה על ידו ורק ממתינה לרגע בו יאסוף אותה מחדש לזרועותיו ויראה בה כנכס ולא כנטל.

“הייתי רוצה שיתייחסו אליי כאל שווה להם…אני יודעת שאבא שלי לעולם לא יקבל אותי כמו שאני רוצה, אבל יש לי כוונה להוכיח לו שהוא טועה, בכל מחיר.”

אנדרס ריברה-

“באיזו שפה אתה מדבר כשאתה במיטה?”

“בשפת הגוף.”

דבר אליי בספרדית בייבי, דבר אליי בספרדית!

הגבר הזה לוהט! (סליחה טוני, אבל אני מאוהבת) נדמה כאילו לקחו את כל הדברים שיכולתי לבקש בגבר והרכיבו את אנדרס. יש לו עיניים ירוקות, גוף שאפשר למות ממנו ( והוא יודע להשתמש בו ביותר מדרך אחת), הוא קשוח, מסתורי והוא מדבר ספרדית. נו באמת, איך אפשר לעמוד בפני דבר כזה? לא יודעת מה אתכן, אני לא יכולה בכל אופן.

“אתה כמו חידה.” אני מעבירה את לשוני על שפתיו. “ואתה צריך לדעת שאני אוהבת מאוד לפתור חידות.”

“אני מסוג החידות שלא כדאי לך לפתור.”

לאחר שאנדרס עבר לא מעט טרגדיות בחייו ודברים שאנשים רבים לא היו חוזרים מהם, הגבר הזה הוא בעל תשע נשמות והוא לא מוכן לוותר. מהמקום הכי נמוך שלו ה”זקן” הושיט לו יד ומשך אותו מעלה, השיב לו את חייו. הוא עזר לו להתרומם על רגליו והפך הכול עבורו. החל מהבוס שלו וכלה בדמות אב.

אך כשאתה מאבד דברים רבים בחייך אתה הופך קהה חושים. אתה לא מאפשר לעצמך לחוות את קשת הרגשות שיתר האנשים חווים ולא מאפשר לעצמך להתקרב או לפתוח עצמך בפני אחרים מחשש שתאבד אותם. עד שאנה נכנסת לחייו, והיא לא עושה לו הנחות. הוא מסביר לה עד כמה זה לא יכול לעבוד, עד כמה הוא אינו מעוניין, הוא עושה הכול בכדי להרחיק אותה, אבל כפי שכתבתי קודם, הבחורה הזו עקשנית והיא לא מוכנה לוותר, היא עושה הכול עד שהיא מצליחה להשיג את מטרתה, וכעת מטרתה העיקרית היא אנדרס, והיא לא בוחלת באמצעים על מנת להשיגו.

אט אט, היא מתקרבת אליו ורוכשת את אמונו ולבסוף היא מצליחה להגיע אליו, היא מקלפת מעליו את השכבות ומצליחה לחדור את המעטפת הקשיחה שהוא עוטה עליו. לכאורה, אחרי כלל הטלטלות בספר אנו מניחים שזהו, הגענו לנחלה וכעת משהם יחד נוכל להתמוגג עד לסופו של הספר. אך ברגע שנרשה לעצמנו להירגע ולהתרפק על האיחוד של הזוג הזה, יגיע גל ענק שיאיים להטביע אותנו וכל שנותר לנו לעשות הוא לנסות להיאבק בו ולהמשיך לנשום.

לסיכום,

העבודה שנעשתה בספר הזה היא מדהימה, ועל אף שאהבתי את קווים אדומים, הסופרת התעלתה על עצמה כאן עשרות מונים. הכתיבה של הספר קולחת, קצבית ופורטת על כל עצב חשוף שקיים אצל הקוראת.

הספר כתוב בגוף ראשון ומסופר מנקודת מבטם של אנדרס ואנה לסירוגין, שזו לחלוטין הדרך המועדפת עליי לקריאת ספר. בנוסף, לא יכולתי להתעלם מהדפוס המיוחד שהחליטה להשתמש בו הסופרת והוא לסיים כל פרק במשפט או צמד מילים ולפתוח את הפרק הבא אחריו באותם המילים, וזה היה מדהים. מצאתי את עצמי מחכה לסיום כל פרק ולתחילתו של הפרק הבא רק בכדי לראות כיצד הסופרת תבחר לסגור ולפתוח את הפרק שאחריו.

ואחרי כל אלו, לא נותר לי אלא להמליץ לכל מי שעדיין לא הגיעה לספר הזה לרוץ ולקרוא אותו.

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה