קווים אדומים מאת יהודית צפורי.

סקירה מאת מירה רוזנפלד.

אח ג’וד ג’וד מה עשית לי? 
מזמן שלא קראתי ספרות ישראלית שעשתה עבודה כל כך טובה בענייני מאפייה. הרגשתי שאני קוראת ספרות משובחת לא פחות מספרים בנושא שתורגמו מחו״ל. 

 
מלאני, שוטרת במקצועה, מאז ומתמיד נמשכה לאסור, למסוכן, למאתגר. היא חיה על הקצה. אמה, ארינוס מריקה אומרת לה כל הזמן שהיא דומה לאביה, אבל למה?
 
מריקה ארינוס, בת למשפחה עשירה ומאוד מיוחסת מנסה בכל מאודה להרחיק את בתה מהסכנות. 
כשמלאני לוקחת חלק בעוד אירוע התרמה שמארגנת אמה, היא לבושה בשמלת מעצבים נוספת שאמה דאגה להבטיח שתלבש (היא הרי לא סומכת על הטעם הפשוט מדי שלה), היא מרגישה לא שייכת. 
מאז נפטר אביה, הגעגועים אינם מרפים. האהבה הגדולה שייחדה את הוריה, את הזוגיות המופלאה הזו, היא זו שנתנה לה כוח אדיר בחייה. היום היא מרגישה לבד. פשוט לבד. 
באותו אירוע מכונן היא פוגשת במקרה (היש דבר כזה מקרה? האם זו יד הגורל?) את אנטוניס. 
אנטוניס יפה תואר, גופו בנוי לתלפיות, המשיכה מיידית, והקשר הזה אסור בתכלית האיסור. 
כפי שבטח ניחשתם, בין ההגיון ללב, הלב בדרך כלל מנצח. אך האם גם הפעם?
 
אנטוני הוא בנו של ״מלך הלילה״. הוא בן למשפחת פשע מוכרת המטילה אימתה באזור.  כשהוא חוזר לביקור ביוון אחרי שהות ממושכת בפריז, אביו מנסה לאתרו. אנטוניס מנסה להתחמק אך לא לאורך זמן. לבסוף הוא מצליח, ויש לו דרישות, ומי שמכיר את מלך הלילה יודע שהוא לא מקבל ״לא״ כתשובה, גם אם זה בנו. כילד, טוני ספג את נחת זרועו של אביו שעמל להכשיר אותו כחייל מן השורה הראשונה ואולי אף כיורשו ביום מן הימים,(למרות שהוא לא היה ברירת המחדל שלו), והוא לא בחל באפשרויות. 
 
אנטוניס לא יודע מי היא מלאני כשהם נפגשיפם, והיא לא יודעת מי הוא אנטוניס. אותו מפגש הוביל ללילה סוער של תאוות בשרים מסחררת. הם החליטו, בלי שאלות, בלי לחקור האחד על השניה, פשוט ליהנות. כי הוא ממילא צריך לעזוב לפריז (עוד לפני שידע שהוא עתיד להישאר באזור לעוד זמן רב). 
 
כשהם מגלים מי הם, הזעזוע הוא עמוק, כל אחד בטוח שהצד השני עבד עליו או מנסה ״להפילו בפח״ אך כשהם מבינים שהגורל העמיד אותם במבחן הקשה ביותר בחייהם, הם מנסים להילחם בו ללא הצלחה. הם יודעים שהם אסורים זה לזו, ושמחיר הקשר הזה יהיה עקוב מדם. 
 
המלחמה ברחובות בין משפחות הפשע חוגגת,  והיא גובה המון קורבנות. המשטרה על הרגליים, והמחיר המוסרי מתחיל להיות משמעותי.
 
אך המשיכה בין אנטוניס למלאני היא כמו משיכתו של  הפרפר לאש, והאמינו לי שכבר בעמודים הראשונים תשכילו להבין שהשניים הללו בלתי ניתנים להפרדה. האש – קוראת לשניהם, הפחד – מהם והלאה, עד ש…. 
 
מה יהיה דינם של השניים? האם האהבה תנצח גם הפעם או שלרחוב חוקים משלו ?  
 
הספר מסופר בגוף ראשון מפיהם של מלאני ואנטומיה לסירוגין והיא תואמת את העלילה בצורה מפלאה. היא שופכת אור מזוויות שונות כמתבקש בספר.
 
הכתיבה של יהודית סוחפת, באמת שאי אפשר לעצור את הקריאה. לא אחת מצאתי את עצמי מחדשת נשימה לאחר שעצרתי אותה מבלי משים. העריכה משובחת והספר פשוט נפלא!
 
אהבתי אהבתי אהבתי ורצתי לספר לכם. 
 
אני ממשיכה לספר הבא ״קווים שבורים״ ובטוחני שלא אתאכזב גם הפעם. 
 
ממליצה בחום! רוצו לקרוא!
 
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה