קווים אדומים מאת יהודית ציפורי.

סקירה מאת חוה יוסופוב גדייב.

אתחיל מווידוי קטן: אני לא אוהבת ספרh מאפיה/פשע.

עוד ווידוי קטן: קראתי רק ספר אחד של הסופרת- הספר הראשון שלה “הכחול שבעיניך”.

את הספר הזה קיבלתי לקריאה כחלק מאתגר אינדיבוק שחל לפני מספר שבועות (כן אני באיחור רציני.. סורי)

למה זה היה אתגר? תקראו ותדעו.

 

אז מה חשבתי על הספר?

קודם כל, זכרתי את הכתיבה של הסופרת במעורפל (בכל זאת עברו כמה שנים וספרים מאז הספר הראשון שלה שקראתי) והופתעתי לטובה.

הכתיבה שלה עניינית, זורמת וסוחפת מה שגרם לעלילה לרוץ (אבל לא יותר מדי) ולא להימרח.

הדמויות:

מלאני- במהלך הספר הייתי קצת חלוקה לגביה כי מצד אחד מלאני אישה הורסת עם ראש על הכתפיים שבטוחה שיודעת הכל ומצד שני, היו פעמים בודדות שרציתי לנער אותה ולצעוק עליה שיש דברים שהיא פשוט לא יודעת כי אי אפשר לדעת הכל!

ואנטוניס או בקיצור טוני- איזה גבר! למרות שמגיע ממשפחת פשע ידועה עם טונות של כבוד ואפס סבלנות לשוטרים, הוא עדין נלחם על מה שגורם לו להרגיש טוב- הציורים שלו ואישה מסתורית אחת שסובבה לו את הראש במשך 48 שעות בודדות!

על מה הספר:

מלאני ואנטוניס נפגשים במקרה בערב אחד בבית מלון. הוא נמלט ממישהו והיא מסתתרת ממישהו. המשיכה בניהם מידית ואז נזרקת הצעה לאוויר- להעביר 48 שעות ביחד במלון מבלי להזכיר שמות ומקומות עבודה. הוא לא יודע מי היא והיא לא יודעת מי הוא, 48 שעות של רגש ותשוקה.

אבל מה קורה כשהם חוזרים לחיים האמיתיים ומגלים שהם לא פחות מאשר אויבים?

האם בשביל אהבה שווה לחצות את הקווים האדומים שהצבנו לעצמנו?

האם האהבה באמת מנצחת את הכל?

“אם החיים ירצו, אנחנו ניפגש שוב. אין לדעת, זה יכול לקרות במקום הכי מוזר בעולם.”

הספר מציג לא מעט דילמות מוסריות. מה נכון ומה לא נכון ומי החליט את זה?

עוד אהבתי שהעלילה מדברת לא מעט על ערכים ומשפחה.

למרות שהייתי חלוקה עם עצמי בנוגע לדמויות, בסופו של דבר אהבתי אותן ולא יכולתי לחשוב על דרך פעולה אחרת שבה יכלו לנקוט.

 

בנוסף, אהבתי את המתח המיני שהסופרת יצרה.

והסצנות האירוטיות… ואו! כל מי שקראה את הספר דיברה על המרפסת, סוף סוף הבנתי על מה כולן דיברו, ובצדק!

 

למה הספר הזה היה אתגר בשבילי?

כמו שכבר ציינתי בתחילת הסקירה. אני לא אוהבת ספרי מאפיות/פשע. פחות מתחברת

אבל כן זה היה מעודן. הסופרת כתבה והציגה את הדברים בצורה כזו שהעלילה פחות התייחסה לפשע ויותר לדמויות עצמן מה שגרם לי לא לרצות להפסיק לקרוא.

לסיכום:

תודה לאסתי ולאינדיבוק על האתגר, בלעדיכם כנראה שלא הייתי קוראת את הספר הזה בזמן הקרוב.

ספר מקסים,

זורם,

סוחף והיו רגעים שאפילו צחקתי.

ממליצה.

 

לסיום

ציטוט אהוב:

“כדי לשרוד אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות חלש.”

-חווה-

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה