צלילים מלטפים מאת פאם גודווין.

סקירה מאת לירז אוחנה יצחקי.


אין דבר שלא ניתן להעלות על הדעת, וכל דבר אפשרי. ההוכחה היא בקסם של המוזיקה”

אני מודה שאל הספר הזה הגעתי עם המון חששות ותהיות, בעיקר בגלל המחשבה שיש בו אופל וזה פחות הסגנון שלי.


אני מודה שאפילו את התקציר לא קראתי, מה שקנה אותי במקרה הזה היה דווקא הכריכה שלו, לא יודעת למה ומה כל כך משך אותי בה.
החלטתי שזה זמן טוב לצאת מאזור הנוחות שלי ולתת לעצמי צ’אנס להתנסות בסגנון קצת אחר.

פרק ראשון.
בום! אגרוף בבטן!
חושבת על זה שאם זאת ההתחלה אז מה עוד מצפה לי בהמשך.
האם לעצור? להמשיך לקרוא?
האם אני מספיק חזקה להתמודד עם ההמשך?
זה רק הפרק הראשון, אני אומרת לעצמי.
אל תתני לעצמך לפספס ספר בגלל רושם ראשוני שייתכן והוא מוטעה.
אספר שהמשכתי לקרוא אבל את מה שחשבתי עליו אני אשמור לסוף הסקירה.

                                בינתיים בואו נדבר על הדמויות

אייבורי ווסטברוק, נערה בת 17.
היא פסנתרנית.
בגיל 13 היא איבדה את האדם היחיד שעמד לצידה ותמך בה- אביה.
מאז היא חיה בעוני מחפיר עם אמה המסוממת ואחיה המכה.
למזלה (או שלא), לפני מותו אביה מכר את העסק שלו על מנת שיוכל לשלם מראש את ארבע שנות הלימוד שלה בבית הספר לאומנויות הבמה לה מויןבניו אורלינס.

אמריק מייקל מרסו, בן 27
הוא המרצה של אייבורי והמורה שלה לפסנתר בבית הספר.
הוא הגיע ללמד בלה מוין אחרי שהיה דיקן בבית ספר אחר שם הייתה לו תקרית שלא הותירה לו ברירה אלא לעזוב.
מה גרם לו להגיע דווקא ללה מוין?
תצטרכו לקרוא כדי להבין.

                                              על הספר

לאייבורי יש חלום.
היא שואפת לסיים את השנה האחרונה שלה בתיכון ולהגיע לקולג’ הנחשב ביותר לאומנויות הבמה- קונסרבטוריון ליאופולד בניו יורק.
הבעיה היא שלקולג’ הזה קשה מאוד להתקבל, רק תלמיד אחד לשנה מלה מוין מקבל את ההזדמנות.
הייתה לה מורה שהמליצה עליה אבל היא עזבה את בית הספר מה שהותיר את אייבורי ללא תמיכה.
ואז הגיע מרסו- עם עיניי הספיר שלו, הלסת המסותתת ושיערו השחור הסתור.
בפעם הראשונה מאז איבדה את התמיכה של המרצה שלה היא חוזרת להאמין שיש לה סיכוי לקבל את המלגה שהיא כל כך רוצה.
מרסו לא מכיר אותה ויחד עם זאת הוא מרגיש צורך עז לגונן עליה.
אבל האם הוא באמת יכול להיות התקווה שלה לעתיד?

מעבר לרצון העז שלה להתקבל לליאופולד, לאייבורי יש גם דאגות אחרות.
היא רוצה לחיות.
אין לה כלום בחיים חוץ מהמוזיקה.
היא הולכת עם נעלי בובה קרועות וחולצה מכופתרת שתפוסה בסיכת ביטחון.
אפילו התמימות שלה נשדדה.
היא נאלצת לעשות דברים לא אנושיים כדי לשרוד.
לוקחים ממנה עד שהיא מתחילה להאמין בעצמה שהיא נותנת מרצון.

תמיד יהיו את אלה שיסתכלו, שיחכו להרוס את האושר של החיים שהם לא מצאו בעצמם”

נקודת האור בחייה הוא סטוגי, איש זקן שהוא הבעלים של חנות מוזיקה ישנה ורעועה.
אצלו היא מוצאת את המפלט שלה.
לשם היא מגיעה כדי לנגן.
היא משתדלת להתרחק ככל הניתן מהבית.
היא יודעת שאם לא כך תעשה היא יכולה להגיע למקומות אפלים.
אבל היא בוחרת אחרת.
היא רוצה עתיד אחר.
היא מסרבת לקבל את העתיד הכתוב לה מראש.

העתיד הזה מפחיד אותי, אבל בו בזמן הוא גם מחשל אותי. אני אמצא את דרכי החוצה מכאן, ולא משנה מה יהיה המחיר

מרסו.
כל כך אפוף מסתורין.
לאורך כל העלילה סיפור חייו לא כל כך ידוע.
אבל דבר אחד ברור,
הוא לא תמים בכלל.
אומרים שהמטרה מקדשת את האמצעים.
אך מה אם המטרה עצמה לא כשרה?
אייבורי היא התלמידה שלו.
כמו באדם וחווה, היא התפוח האסור שלו.
היא הסחת דעת עבורו,
ולמרות זאת הוא לא מצליח להתרחק ממנה.

אתה חולק איתי את הצלילים שלך.
אני מרגישה את הצלילים שלך. כאן
אני נוגעת בעצם החזה שלי וקולי רועד.
הם אפלים ומהפנטים, כמו הנשימות שלך ופעימות הלב שלך”

                               מה חשבתי על הספר

אני מודה שהגעתי אליו נטולת ציפיות.
במחשבה שאני נכנסת כאן לסגנון שהוא רחוק ממני שנות אור!
חשבתי שאני הולכת לקרוא אופל נטו וקיבלתי ספר טאבו במיטבו.
ומה אני אגיד לכם? עפתי עליו!!!!
כן, היה קצת אופל, אבל הוא היה בול במידה בשבילי.
אף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל וואלה, בא לי להיענש.
שמישהו יגיד למר מרסו שהייתי ילדה רעה!

היא בוורידים שלי, לוהטת וחסרת משקל. היא בראש שלי, כמו לחישה של הבטחה. היא בלב שלי, מרככת אותו, מאחה אותו, וגורמת לו לפעום שוב


מעבר לכך שיש בספר ארוטיקה במיטבה, כזו שלא קראתי כבר המון זמן, הספר מלא ברגש ובתובנות לחיים.
היכולת של אייבורי לקום מהאוב ולצמוח.
לא לתת למציאות הקיימת שנכפתה עליה לעצור אותה.
לשאוף קדימה על אף ולמרות הכל.
לקבוע לעצמה יעד ולעשות הכל כדי להגיע לשם.
נכון, הדרך לא הייתה חלקה והיו לה מעידות.
אבל הדרך גם חישלה אותה.
ולמרות היותה רק בת 17,
היא מלמדת את אמריק דאגה מהי.
בחיים לא חשבתי שיש דבר כזה אובססיה טובה.
התמיכה שלו,
הרצון שלו להגן עליה בכל מחיר, גם במחיר הקריירה שלו והחופש שלו, מעוררת הערצה.

אין בעולם קהל גדול מספיק כדי להכיל אותך. אבל את צריכה קהל אחד שיהיה נלהב מספיק כדי לאחוז בך

סקריאבין.
ומה המילה שלך?



 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה