פעמיים עשרים מאת אורין פטקין.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“..’זאת טעות.

זאת טעות.

זאת טעות

שמעתי את אמא ממלמלת מחדר המגורים.

אמא לא ידעה איך לשתף אותי בגזירה.

אני זוכרת שהוחזרתי למיטתי על ידי אישה שאיני מכירה

ואמא ואבא נותרו לשבת בחדר המגורים.

הייתי מבוהלת מקולות הבכי ששמעתי

רציתי את טני שתחבק אותי ותבטיח לי שהכל בסדר.

עכשיו רציתי את ההגנה שלה.

הייתי ילדה בת עשר,

ילדה שנאלצה להגיע להלוויית אחותה הגדולה

רציתי להאמין שהכל היה חלום 

ועוד מעט אתעורר מחובקת בזרועותיה של אחותי הגדולה..”

 

איך מתאוששים מטראומה גדולה כל כך?!

איך ממשיכים לחיות?!

איך משתקמים?

לפי ארגון הבריאות העולמי,

יותר ממיליון בני אדם נהרגים כל שנה בתאונות דרכים בעולם.

מקום המדינה נהרגו בתאונות דרכים יותר אנשים מאשר בכל מלחמות ישראל יחד!

הקטל בכבישים הפך למכת מדינה.

מוות בכביש הוא לא עניין של מה בכך

ואין להקל בו ראש.

 

מדובר בספר מדהים ומרגש בנושא חשוב מאד.

אהבתי אותו כבר מהדף הראשון בו אורית הקדישה את הספר לאריאלה באום.

אאחל גם אני בריאות איתנה במהרה לאריאלה הלביאה שלנו.

 

כשטניה הייתה בת עשר נולדה לה אחות,

היא טענה שהתינוקת היא נס משמיים

ולכן קראה לה נסיה.

נסיה נוצרה כנס,

ברגע לא צפוי,

בדיוק כשהוריה החלו להתעניין באימוץ ילד.

טניה הייתה בת עשרים כשיצאה לדייט המיוחל,

שממנו לא חזרה.

אביה ניסה לנקום את מותה 

ובמשך שנים הגיע לכל דיון והתעקש לדעת מה החלטת הפרקליטות.

אלו היו חמש שנים של חוסר ודאות

כאשר בסופן,

נכנס הנהג לכלא לחמש שנים.

אביה של טניה היה אכול שנאה ונקמה.

שנים הוא התפלל למותו של אלמוג, הנהג.

מאחל לו דברים נוראיים.

היה ברור כי אביה לא השלים עם מה שקרה

“…תזכרי טוב את השם של הרוצח.

הוא זה שלקח את החיים של התינוקת שלי

קוראים לו אלמוג והוא זה שגזל את חייה של אחותך…”

היא למדה לשנוא אותו באותה המידה שאביה שנא.

הוא היה הרוצח הנתעב שאסור שיסתובב ברחובות.

אלמוג הרס את חייה של נסי במיליון דרכים והיא רצתה שישלם על מעשיו.

מבחינתה היא לא תשקוט עד שחייו ייהרסו לחלוטין.

לא מגיעה לו הזדמנות לחיים חדשים כל עוד טני נרקבת בקברה.

 

עשור אחר כך כשהיא בגיל 20,

טעונה בשנאה וברצון לנקמה,

החליטה לעזוב את בית הוריה ולנסות לשקם את חייה.

אלמוג חלם להיות וטרינר בצעירותו.

הוא עשה פסיכומטרי והבגרויות שלו היו ללא רבב .

הוא היה בסך הכל ילד טוב…שלמד.

הוא נענש עשר שנים.

חמש שנים חיכה לגזרה וריצה חמש שנים נוספות בכלא.

אבל הוא ממשיך להיענש על אותו לילה ארור.

הוא רצה להיענש על כך שהיא כבר איננה.

אמרו עליו דברים קשים

היו גם שגויים

אך הוא לא תיקן אף אחד,

הוא רצה לסבול.

כפי שמשפחתה סבלה.

הוא רצה למות.

הוא לקח חיי אדם בגלל חוסר תשומת לב.

מעשה טיפשי שעלה לה בכל עולמה.

הוא לא הצליח להמשיך בחייו.

 

אלמוג נשבה בקסמה של נסי

היא מבחינתה,

התכוונה לקרב ולהרחיק אותו,

לשגע אותו,

עד שלא יבין מה היא רוצה באמת.

היא הייתה בשלב הנקמה של חייה.

אלמוג הרגיש שהוא סחורה פגומה,

עולמו היה אפל 

והוא טבע ברחמים עצמיים.

נסי הצליחה לערער את האסיר הקשוח שכולם שמרו ממנו מרחק במשך שנים.

והיא…שיחקה בו

אבל לא יכלה להתכחש למתח המיני.

נסי יכלה להיות הנס של חייו,

השינוי המשמעותי שבהם.

בין נסי לאלמוג מפריד עשור.

עשר שנים שבהן אלמוג חווה את הסיוט של חייו

עשר שנים בהן נסי הייתה אסירה בכלא הנפשי של אביה,

עברה שטיפות מוח על בסיס יומיומי.

השנאה שבגופה הייתה כגידול שבמשך עשור מתפשט וכובש כל תא אפשרי וכל כל דם שקיים

אלו היו שתי משפחות שחייהם נהרסו.

האם יוכלו להתקדם אל המחר?

או שיתקעו בעבר?

הרי בנקודה שהחיים הסתיימו

יכלה להתחיל אהבה

מאחלת לכולנו מהיום,

התחלה חדשה של דברים חיוביים בלבד

 

ממליצה מאד לקרוא.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה