פיתויים ונשנושים מאת טארה סיווק.

סקירה מאת יעל אסולין.

“הסדרה ‘פיתויים מתוקים’ יצאה במקור בשפה האנגלית. התרגום התמודד עם הפער בין שפת המקור שהיא ישירה, משוחררת ונטולת רסן, וזה גם הקסם שלה, לבין השפה והתרבות העברית שהן צנועות ותמימות יותר.

 

 

במהלך התרגום ניסינו לשמור על נאמנות למקור בתוך הצניעות והשמרנות של השפה העברית.

 

ראו הוזהרתם, לא הצלחנו.

תיהנו.

 

כשקראתי את האזהרה הזו בתחילת הספר ידעתי שהגעתי למשהו שונה. נשבעת לכם- הפעם האחרונה שצחקתי ככה מספר, לכל אורכו ולא רק מקטעים בודדים, היה איפשהו בשנות העשרים שלי. לא סתם שמו את האזהרה הזו, הספר כולו הוא מעטפת ציניות אחת גדולה מתובלת בהרבה שפה בוטה, גסה וסלנג אבל זה גם הקסם שלו. אין ספק שזה לא יתאים לכל אחד אבל מי שיבוא עם ראש פתוח ואין לו בעיות עם ציניות וניבולי פה- הנאתו מובטחת.

“אני איבדתי את הבתולים שלי לבחור שאת שמו לא ידעתי כי לא  רציתי שום הסחות דעת ולא היה לי זמן למערכת יחסים. עכשיו, כשנפטרתי מסוגיית הבתולים שלי, אוכל להתמקד יותר בלימודים ובקריירה שלי….. זה הלך בדיוק לפי התוכנית שלי. כלומר עד שהיה לי איחור של שבוע במחזור”

כן, זוהי קלייר. בפעם היחידה שבה היא עשתה את זה היא נכנסה להריון, אבל כאן זה לא נגמר- היא היתה כל כך שיכורה שעל הבוקר היא ברחה לפני שהוא התעורר ובלי ששאלה לשמו. כן, זוהי קלייר- בהריון בלי לדעת מי האבא…. אותה קלייר שמגיל 11 הצהירה שהיא בחיים לא תלד בחיים….  איך אומר הפתגם המפורסם? אנחנו מתכננים תכניות אבל אלוהים צוחק….

  “רציתי לטייל, לעבוד קשה, וביום מן הימים לפתוח עסק משלי. לרוע המזל, החיים לא מנחיתים עלייך פניות חדות; הם מטיחים בפנייך תינוק במשקל 3.650 קילו כשאת מסתכלת לכיוון השני. החיים דופקים אותך כשאת הכי לא מצפה לזה.

ומהצד השני יש את קרטר, בחור צעיר שעובד בחברה לייצור מכוניות. לפני כמה שנים, כשהיה שיכור במסיבה, הוא שכב עם בחורה ומאז היא לא יוצאת לו מהראש. הבעיה היא שהיא ברחה לפני שהספיק לשאול את שמה ומכיוון שהיה שיכור הוא גם לא זוכר את פניה. רק ריח השוקולד שלה נשאר בזיכרונו ולא עוזב אותו.

 

“אין שום דבר מיוחד בשוקולד.

אלא שהיא הריחה כמו שוקולד.….

…על מי אני עובד? לא עברו שנים מאז שחשבתי עליה. בכל פעם שהייתי ברדיוס של קילומטר ממישהו שאכל שוקולד, חשבתי עליה. חרא.

 

ארבע שנים אחרי, כשהיא כבר התייאשה מלמצוא את תורם הזרע השיכור והוא התייאש מלמצוא את אשת השוקולד המסתורית הגורל דופק שוב על דלתם ומכאן זה רק הולך ונהיה מצחיק יותר ויותר.

ואיך לא? כשמעורבים בזה חוץ מקלייר וקרטר גם חברים מטורפים, עסק למכירת צעצועי מין, ילד בן 4 עם פה גדול, אבא /סבא מקועקע ושוקולד. הרבה שוקולד

איך קלייר הגדירה את זה:

 

משפחה אחת מטורללת גדולה ומאושרת.

 

קלייר היא דמות כמו שאני אוהבת- צינית, מצחיקה, לא נותנת לחיים לשבור אותה מצד אחד אבל עדיין מלאת חששות מצד שני.

וקרטר?

אהבתי שהוא לא עוד איש עסקים מצליח, עשיר, חתיך עם 20 קוביות בבטן, אלא איש אמיתי, עובד בעבודה נורמלית, נראה נורמלי ולא כמו אל וכמובן שגם לו לא חסר מהציניות וההומור.

 

אבל כמה שאהבתי את קלייר וקרטר מי שללא ספק גונב את ההצגה הוא גאווין בן הארבע. איזה ילד! מצד אחד בא לי לאמץ אותו ומצד שני אני יודעת שאחרי 10 דקות במחיצתו אחפש לראות אם הוא מגיע אם פתק החלפה…. כמה שהוא קטן ככה הפה שלו גדול (אם הילדים שלי היו אומרים חצי ממה שיצא לו מהפה במהלך הספר כבר מזמן הייתי תוקעת להם פלפל שיפקה חריף במיוחד בשביל להשתיק אותם….)

ילד מתוק, נמרץ עם פה גדול שהצחיק אותי לא פעם ולא פעמיים וללא ספק כוכב הספר.

 

“ליז הורידה אותי מהרעיון כשרציתי לקחת אותו לווטרינר כדי שישתיל לו שבב GPS בצוואר. אם כי משהו אמר לי שכל מי שייקח את הילד שלי ימהר להחזיר אותו בתוך שעה. אף אחד לא יהיה מסוגל לספוג את הבעיטות בביצים ואת הקללות”

 

אבל לא רק גאווין גונב את ההצגה. גם דמויות המשנה המעולות- ליז, ג’ים, אבא של קלייר, דרו וג’ני מוסיפות הרבה צבע וחיוך לסיפור. כל אחת עם השריטה שלה תורמת תרומה נכבדה להצלחת הספר, כולן חשובות ואף אחת לא מיותרת.

 

לסיכום- ספר ענק שקרע אותי מצחוק, שונה ומרענן ביחס לספרים האחרים בז’אנר וטוב שכך. אין ספק שאחרי היעדרות ממושכת הוצאת סתיו חזרו ובגדול עם ספר מפתיע, קליל ומרענן שאי אפשר להפסיק לקרוא בו ואני מחכה בקוצר רוח לספרים הבאים, של הטרילוגיה בפרט ושל ההוצאה בכלל.

 

הספר הזה לא מתאים לכולם, ואם ציניות ושפה גסה זה לא כוס התה שלכם- זה כנראה לא הספר בשבילכם. אבל אם אתם כמוני- חובבי ציניות, ראש פתוח ואוהבים לצחוק- אל תוותרו על הממתק הזה, הוא בטוח ישאיר לכם טעם של עוד.

 

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה