על האי מאת טרייסי גרביס- גרייבס.

סקירה מאת יעל אסולין.

** “הייתי בת שלושים כשהמטוס הימי שבו טסתי עם טי־ג׳יי קָלָהאן התרסק במימי האוקיינוס ההודי. טי־ג׳יי היה בן שש־עשרה.”

לקרוא ספר על התרסקות מטוס כשאת בחו”ל ועוברת כמה טיסות פנים זה אולי לא הכי חכם, אבל כשחיפשתי מה לקרוא הוא קרץ לי וסיקרן אותי ואכן לא איכזב. עכשיו נשאר לקוות שהטייס שלנו לא יחטוף התקף לב מעל שמי פוקט והכל יהיה טוב 😂😂



הסיפור מביא את סיפורם של אנה וטי. ג’יי. היא נשכרה להיות המורה הפרטית שלו שתעזור לו להשלים את הלימודים שהפסיד עקב התמודדותו במחלת הסרטן ממנה החלים ויחד הם טסו במטוס ימי פרטי לאחד האיים המאלדיבים, לפגוש את משפחתו שהגיעה לשם יום קודם, אבל רצה הגורל ומטוסם התרסק והם מצאו את עצמם לבד על אי בודד מתחילים במלחמת ההישרדות שלהם.

** “ביוני 2003, טי־ג׳יי ואני התגוררנו על האי שנתיים. במאי היה לי יום הולדת שלושים ושתיים, ובעוד כמה חודשים טי־ג׳יי יהיה בן תשע־עשרה. גובהו היה כמעט שני מטרים, ולא היה בו שום דבר ילדי.”

לאורך הסיפור אנו נחשפים לדרך הישרדותם, מלחמתם למצוא מזון ושתיה, מאבק בכרישים, מזג אויר, מחלות והחשש שהסרטן יחזור, ועוד. מדובר כאן בהחלט בסיפור מדהים שמתאר גם שיתוף פעולה סוחף שמראה שיחד אפשר להגיע לתוצאות מדהימות, כל זמן שמקשיבים אחד לשנייה, סומכים אחד על השנייה, ומתייחסים בשיוויון אחד לשנייה. אנה תיארה את זה בצורה מדויקת-

** “כבר מזמן זנחתי את המחשבה שטי־ג׳יי נמצא תחת סמכותי באיזושהי צורה. אני אולי מבוגרת יותר ויש לי יותר ניסיון חיים, אבל על האי זה לא שינה כלום. עם כל יום שהגיע התמודדנו מחדש, בחנו את הבעיות שהתעוררו ופתרנו אותן יחד.”

ואכן יחד הם מביאים לנו סיפור הישרדות לא יאמן אבל מעבר לסיפור הזה ואיך שהם יצרו לעצמם חיים שלמים על האי, אנו רואים גם איך לאט לאט הם גם מתחילים להסתכל אחד על השניה בצורה אחרת. אחרי תקופה ארוכה יחד, מחוץ לכל ציוויליזציה ובלי נפש חיה לידם, הגבולות מתחילים להטשטש…

** “הוא שלט בעצמו בצורה מרשימה, ואני תהיתי עד מתי הוא יסתפק בלחבק אותי.
תהיתי עד מתי אני אסתפק בכך.”

הדמויות של אנה וטי. ג’יי. כתובות נהדר כאשר כל אחת מביאה את  הקסם שלה ויחד הם יוצרים הרמוניה לא רק על האי אלא גם בעיני הקורא. שיתוף הפעולה שלהם כל כך זרם שלי זה היה מאוד טבעי המתח שנוצר בניהם והיה מאוד קל לשכוח שמפרידים בניהם 14 שנים אבל האם יחסים כאלו באמת יכולים להתקיים? לאי יש את הבועה שלו אבל אם אי פעם מישהו ימצא אותם, האם יחסים כאלו יכולים להתקיים בעולם האמיתי (פער של 14 שנים והעובדה שהיא נשכרה להיות המורה שלו)?

** “אמנם היינו שני אנשים בוגרים והכול היה בהסכמה, אבל לא משנה איך סובבתי את זה בראש, ידעתי שאם נצא מהאי אי־פעם , ואם אנשים יגלו מה עשינו, למעשים שלי יהיו השלכות.”

מדובר בספר מהנה ומסקרן שכתוב נהדר ומביא את נקודות המבט של אנה וטי ג’יי לסרוגין מה שמאוד תורם. אני אישית אהבתי יותר את נקודת המבט שלו, היה מסקרן לראות איך מישהו שעדיין נחשב לילד, חושב ופועל כמו מבוגר תחת נסיבות המציאות.
החלק הראשון של הספר קצת נמרח לי והיה אפשר לחתוך ממנו קצת אבל החלק השני מאוד סחף אותי. נהנתי לקרוא את מחשבותיהם על מערכת היחסים החריגה שלהם ולראות איך כל אחד מהם מתמודד עימה. בין אם הם חולצו לבסוף מהאי ובין אם לא- סיפור הישרדותם היה מדהים וסיפור היחסים הנרקמים בניהם היה מסקרן וסוחף.

ממליצה בחום.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה