עורב שבור מאת ענבל אוחנה.

סקירה מאת איה אבראהים.

ספר שני בסדרת העורבים.

סמנתה ווטסון היא חברתה של רייבן, אותה הכרנו בספר “עורב שחור”. היא בחורה שננטשה כילדה על ידי אמה לטובת אופנוען, והותירה אותה באחריותו של דייוויס, אחיה. לימים אביהם נהרג במילוי תפקידו כשוטר וסמנתה ודיוויס נקרעים. דיוויס נחוש בדעתו לאתר את הגבר איתו אמו ברחה ולנקום. סמנתה לעומתו, חיה חיים שקטים מחוסרי תכלית, למעט כל האקשן באדיבות כנופיית האופנוענים “עורב שחור” שחברת רייבן, נשואה לרוב, נשיא הכנופיה.

החיים זורמים בעצלתיים בעוד סמנתה מנותקת מזה זמן רב מאחיה ואינה יודעת מה לעשות בחיים. בין לבין, היא מתעצבנת כל הזמן מתום, הסגן החתיך והשרירי של רוב. תום בתורו, יהיר מאין כמותו אך אינו אדיש אליה.

הדברים מסתבכים כשדייוויס מחליט להופיע שוב בחייה של סמנתה, והיא מפחד מ”הוא”, מי זה הוא? מה הוא עשה? מדוע היא לחוצה ממנו? מדוע סמנתה הייתה בנתק מאחיה? מה נסגר עם הנקמה אותה תכנן דיוויס? האם סמנתה תרצה לקחת בה חלק?

מבחינת עלילה, בשיא הכנות, השתעממתי עד 47%. זה הזכיר לי את הדינמיקה של עורב שחור: יותר מדי קללות וניבולי פה; יחס משפיל ומדיר לנשים המצויות בחברת הגברים בכנופיה; בוטות ומתירנות בהתנהלות מינית מוחצנת בין כל החברים; אווירה של סקס סמים ואלכוהול…בכנות? לא אהבתי ואמרתי לעצמי “ז’אנר ה-MC= אופנוענים זה ממש לא בשבילי”.

ואז מגיע מה שסיקרן אותי ושעורר בי עניין. מאז נקודת המפנה בעלילה, נשאבתי פנימה ובענק. הייתי המומה ומצומררת ממה שעיניי קראו. כעסתי על מידת ההשפלות וההתעללות שגבר יכול להתיר לעצמו כלפי אישה, רק מעצם היותו גבר. אם התחלחלתי כשקראתי את “שבויה באפלה”, אז “עורב שבור” לוקח אותו ובענק! היו סצנות שעיניי נקרעו מתדהמה והזלתי דמעה פה ושם. כאבתי את כאב הדמויות והזדעזעתי מעצם המחשבה שדברים כאלה מתרחשים בעולם. זה אומנם רומן פרי דמיונה של הסופרת, אך היו זוועות מעולם, ולמצער, סביר להניח שישנם עוד.

סמנתה ווטסון היא חברתה של רייבן, אותה הכרנו בספר “עורב שחור”. היא בחורה שננטשה כילדה על ידי אמה לטובת אופנוען, והותירה אותה באחריותו של דייוויס, אחיה. לימים אביהם נהרג במילוי תפקידו כשוטר וסמנתה ודיוויס נקרעים. דיוויס נחוש בדעתו לאתר את הגבר איתו אמו ברחה ולנקום. סמנתה לעומתו, חיה חיים שקטים מחוסרי תכלית, למעט כל האקשן באדיבות כנופיית האופנוענים “עורב שחור” שחברת רייבן, נשואה לרוב, נשיא הכנופיה.

החיים זורמים בעצלתיים בעוד סמנתה מנותקת מזה זמן רב מאחיה ואינה יודעת מה לעשות בחיים. בין לבין, היא מתעצבנת כל הזמן מתום, הסגן החתיך והשרירי של רוב. תום בתורו, יהיר מאין כמותו אך אינו אדיש אליה.

הדברים מסתבכים כשדייוויס מחליט להופיע שוב בחייה של סמנתה, והיא מפחד מ”הוא”, מי זה הוא? מה הוא עשה? מדוע היא לחוצה ממנו? מדוע סמנתה הייתה בנתק מאחיה? מה נסגר עם הנקמה אותה תכנן דיוויס? האם סמנתה תרצה לקחת בה חלק?

מבחינת עלילה, בשיא הכנות, השתעממתי עד 47%. זה הזכיר לי את הדינמיקה של עורב שחור: יותר מדי קללות וניבולי פה; יחס משפיל ומדיר לנשים המצויות בחברת הגברים בכנופיה; בוטות ומתירנות בהתנהלות מינית מוחצנת בין כל החברים; אווירה של סקס סמים ואלכוהול…בכנות? לא אהבתי ואמרתי לעצמי “ז’אנר ה-MC= אופנוענים זה ממש לא בשבילי”.

ואז מגיע מה שסיקרן אותי ושעורר בי עניין. מאז נקודת המפנה בעלילה, נשאבתי פנימה ובענק. הייתי המומה ומצומררת ממה שעיניי קראו. כעסתי על מידת ההשפלות וההתעללות שגבר יכול להתיר לעצמו כלפי אישה, רק מעצם היותו גבר. אם התחלחלתי כשקראתי את “שבויה באפלה”, אז “עורב שבור” לוקח אותו ובענק! היו סצנות שעיניי נקרעו מתדהמה והזלתי דמעה פה ושם. כאבתי את כאב הדמויות והזדעזעתי מעצם המחשבה שדברים כאלה מתרחשים בעולם. זה אומנם רומן פרי דמיונה של הסופרת, אך היו זוועות מעולם, ולמצער, סביר להניח שישנם עוד.

אהבתי את החמלה שמתעוררת בבן אדם חרף קשיחותו. מי שתמיד מצטייר כהתגלמות האדישות, קור הרוח, האכזריות והתועבה, יכול בגלל רגש טהור להשתנות ולהעניק מעצמו, לא כי הוא מצפה או דורש תמורה, אלא כי חשוב לו שלאחר יהיה טוב.

 

כפי שציינתי, השפה בוטה והסצנות גרפיות להחריד. זה אינו ספר לבעלי לב וכיבה חלשים, ובהחלט אינו מתאים למי שעבר התעללות מכל סוג שהוא. הכאב הזועק מהשורות עלול לגרום להזדהות יתרה. יחד עם זאת, הייתי אומרת שטוב לקרוא על אכזריות בכדי להפיק את הלקחים ולהימנע ממצבים שעלולים לשקף סכנה הן לשלמות גופנו והן לשלמות נפשנו. חשוב להפנים ששנאה ונקמנות בחיים לא יביאו לדברים טובים להתרחש.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה