עד שהגעת מאת סנדרה הבה.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 אל הספר הזה הגעתי שאני כבר יודעת ומכירה את הכתיבה הנפלאה של סנדרה, בכל זאת שלושה ספרים בשנה שעשו לי רק נעים וטוב בנשמה, אז הציפיות שלי היו גבוהות וסנדרה לא נתנה לי להתבדות. היא נתנה לי גיבור שעיצבן אותי והתעלפתי עליו באותה נשימה (מסתבר שזה אפשרי) היא נתנה לי גיבורה שנענשה על לא עוול בכפה. היא לימדה אותי כאן מה זאת אהבה.

החלטתי לפתוח בהקדשה של סנדרה:

‘מוקדש לכל מי שאי פעם ידע רעב אמיתי מהו.

ביום בהיר הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, אין עבודה אין בית אין ברכה. זה נשמע כמו חלום/ אשליה אך במציאות שלנו (שעולה על הדמיון) זה משהו טריוויאלי שיכול להתרחש בכל בית ולכל אחד בכל עת.

אנחנו צריכים תמיד להוקיר את הטוב ולא לקחת כלום כמובן מאליו. לברך על הטוב ולעזור למי שאפשר.

לא לשכוח גם כשאנחנו למעלה, תמיד יש מישהו בתחתית.

זהו סיפור על צמיחה מתוך נקמה על נחישות והתמדה על שברים התנפצות ותקווה. על התרסקות והשלמה. על נתינה וקבלה. ועל יד הגורל המתערבת שאת הקלפים לא תמיד באקראי מחלקת.

בהיותו בן 10 קודי ומשפחתו נאלצו לעזוב את דירתם הם גורשו ונשארו חסרי כל, דרי רחוב. הארוחה הבאה לא תמיד הייתה בנמצא הם מצאו את עצמם ללא קורת גג ועם חובות ענק לבנק. האחראי לכך היה בעל חברת הענק הנרי פוקס.

קודי חדור מטרה להצלחה. בשלב ראשון לכסות את החוב. הוריו מתעקשים על לימודיו, הוא עובד ללא מנוחה ומשם הוא נוסק וממריא עד שהוא מצליח להקים חברה מתחרה, הוא נחוש להרוס את זה שגרם לו ולמשפחתו עוול. לכל מכרז שהנרי פוקס ניגש, קודי מופיע. הוא מעוניין לנגוס בעסקיו וגם אם רק להוות מטרד.

באחד העסקאות הגדולות לבניית אתר נופש של פרייד ובגישור בין הצדדים השופט החליט כי קודי וטיאנה יעבדו בשיתוף פעולה על הפרוייקט החדש, היינס ופוקס יאלצו להסתדר, אותם אף אחד לא שואל. אף אחד מהם לא מעוניין אך לטובת הקליינט זה הוכרע. אין מנוס מלעבוד יד ביד שעה-שעה זה נקבע. שיהיה בהצלחה.

קודי מחפש ומוצא את  ה”בטן הרכה” נקודת החולשה– הנסיכה של הנרי היא תהייה הנקמה המתוקה.

מכאן מתחילים מאבקי שנאה-אהבה. היו קטעים משעשעים בקשר שנבנה. חום-קור לגמרי עושה לי את זה.

בתחילה קודי מכיר את טיאנה כשבראשו המון ‘תוויות’ – עשירה קרירה מפונקת. גדלה עם כפית זהב או עשויה מכסף.

הוא חושב שהוא יודע מה היא מסתירה מאחורי העקבים שגם באתר הבנייה היא לנעול מתעקשת.

אך ככל שקודי מתקרב לטיאנה הוא מגלה כי היא לא מפלצת חומרנית, להפך היא מיוחדת.

טיאנה – היא “הנסיכה” הילדה של אבא ללא רצונה, היא חזקה. דעתנית וחצופה. כולה לב והיא מלאת טוב חמלה ונשמה.

היא עומדת על המשמר. היא לא מאמינה ש”הנמר הפך חברבורותיו” היא לא קונה את שינוי היחס של קודי אליה. הרי בבתי משפט היה מתנכל לה. אך גם לה לא נותרה ברירה היא נכבשת ומתאהבת בקודי כליל.

לאורך העלילה כעסתי על קודי. לא הבנתי אותו, לא עודדתי את המניעים שלו ואת דרכי פעילותו. הצורך בנקמה עיוור אותו. גם כשהאמת הייתה מונחת לו מול העיניים. נכון הוא חי ברחובות. יש אשמים. אך המרמור ויצר הנקמה כרסמו בו כל חלקה טובה והוא פגע בטיאנה ללא הבחנה.

הוא מצוי בסכסוך-פנימי עמוק שכן הוא לא באמת טיפוס רע (תכלס’, מה שהציל אותו בעיניי לא הריבועים שיש לו בבטן אלא הקונפליקט המתמיד) הנקמה כוונה לטיאנה שלא הייתה קשורה ומודעת לעברו כלל. לא הפסקתי לחשוב שאם רק היה מדבר איתה הכל היה מסתיים אחרת, אבל אז לא הייתה לי עלילה……

הסיפור מסופר מנקודת מבטם של טיאנה  ושל קודי לסרוגין תוך זריקות לעבר של קודי שלימדו אותנו רבות על מה שעיצב אותו למה שהוא נהייה.

הקשר בין קודי לטיאנה:

“חייכת ופרקת אותי. כעסת וריגשת אותי. נשברת וריסקת אותי. את הפכת להיות החולשה שלי. את הרגע שבו החיים שלי התחילו, ואת ורק את תהיי הרגע שהם יסתיימו”

קשר שהתחיל כנקמה ושתיקה עם שקרים והסתרות הותיר אחריו פגיעות חמורות. מחיר הנקמה גדול מידיי “נקמה היא התליין של עצמה” אבל גם של הסביבה. האם יצליחו לצמוח? לשכוח? לסלוח?

דמויות המשנה היו סופר טובות ומקדמות עלילה.

ג’סטין –  החבר של קודי. הדמות הזו הייתה מאוד משמעותית ומיוחדת בעיניי, הוא הצליח להגיד לקודי את כל הדברים שאני חשבתי ולא יכולתי (הוא לא מקשיב לי) הוא היה קול ההיגיון השפוי.

פטריק – אחיה הגדול של טיאנה, משמש לה מצפן. הוא עומד מאחוריה ומאחורי הבחירות שלה. הוא מכיר ביכולותיה וגם עליו סביר לוודאי יגיע ספר.

ערך המשפחה כאן נעלה ברמה מטורפת יש כאן הוקרה ואהבה. חבל שהאמון נהרס בגלל קשר שתיקה.

כסף זה לא הכל בחיים זה רק אמצעי, הכי חשוב להיות בן אדם ולהוקיר את מי שאתך. להבין שאתו תוכל להגיע אפילו לסוף העולם ולנגוע בעננים שהוא תמיד יהיה משענת עבורך. זה מה שאהבתי במיוחד בקשר בין ההורים של קודי.

 

לסיום:

לפעמים בכדי להיות מאושר חייבים להרפות מן העבר. כן לחבק אותו ולקבל אותו. לעולם לא לשכוח, כי הוא מה שמעצב אותך ודוחף אותך להיות טוב יותר. אך אם הוא מניע אותך מטה – תשחרר.

לזכור זה תמיד טוב כמו שקודי אומר: “כדי לא לשכוח ולא לקבל כמובן מאליו את מה שיש לי היום.”

מאחלת לכולנו לזכור תמיד מאין באנו ויותר חשוב לאן אנחנו הולכים או רוצים להגיע.

זכרו  כי לדרך יש משמעות לא פחותה מהיעד. ומי שצועד אתנו לנצח יהיה חקוק בליבנו.

 

מומלץ בחום לקריאה, מחכה כבר לספר הבא.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה