עד שבאת את מאת פנלופה דאגלאס.

סקירה מאת מור אסולין.

ספר שני בסדרה, קדם לו הספר “בולי”.

מכירים את התחושה הזו שאנו מכירים מישהו לראשונה,

וכל מה שאנחנו רואים זה אדם ריק מתוכן? מכירים את זה שאנו שופטים על סמך רגע אחד?

 

ובעצם אנחנו לא יודעים האם הנפש שלו פצועה? שבורה?

או שהוא שומר על עצמו כדי לא להיפגע שוב?

האדם שנמצא מולנו לא תמיד חושף את עצמו במיידי,

הוא צריך להרגיש בטוח בסביבה בכדי להנשיר את הקליפות שעוטפות אותו.

 

כאשר קראתי את הספר “בולי”, נחשפתי לדמות של ג’ארד,

האם תיארתי לעצמי שהוא חווה חיים קשיים שלא כולנו הינו שורדים? פחות.

ב”בולי” ג’ארד נשאר תעלומה לא פתורה מבחינתי.

 

כשהתחלתי לקרוא את “עד שבאת” החלק שמתאר את ג’ארד חששתי.

חששתי שהספר יחזור על עצמו, ולא יגלה לי דברים חדשים.

 

אבל הספר הזה, הוא גילוי עצמי שלי כקוראת לדמות שעברה מלא.

דמות שחשבה שלא אוהבים אותה, דמות שלא חשבה שהיא טובה, או חשובה.

אנחנו מקבלים הצצה לנער שעשה הכל למען מעט תשומת לב.

 

קיבלנו דמות ששמה ג’ארד.

ג’ארד הוא מיוחד.

הוא חושב שאם הוא יכאיב למי שהוא אוהב, אז יבינו אותו,

בספר שכל עלילתו מוקדשת  לג’ארד, אנו רואים את המסע שהוא עובר.

את החיים שאף פעם לא הקלו עליו.

אנחנו נחשפים למה שהפך אותו לשורד, לחזק ולמי שהוא היום.

 

“הקשחת הלב היא לא צומת במוח, שבו ניתן לבחור אם לפנות ימינה או שמאלה. היא הגעה למבוי סתום, שבו אתה ממשיך לצעוד מעבר לצוק ולא יכול לעצור את הבלתי נמנע”

 

אני לא רוצה להרחיב על האהבה שצמחה מגיל קטן בין ג’ארד לטייט.

כי האהבה הזו מקבלת משמעות חדשה בעייני.

היא מקבלת את ההבנה שאם אנו אוהבים משהו, אנחנו מקבלים אותו עם כל פגמים שלו.

 

“הכל נראה יפה יותר בגשם”

 

הציטוט הזה מרגיש לי מיוחד, היות והגשם מוריד את הלכלוך שהנוף צובר.

כשאנחנו מסירים את המגננות שלנו, הכל חשוף, נקי, מבריק, כנה ובעיקר יפה יותר.

 

אני מבקשת מכם ומכן,

תלכו לקרוא גם את “בולי” וגם “את עד שבאת”

כי שניהם מיוחדים.

שניהם מדברים על דברים חשובים

ובעיקר כי הם  יגרמו לכם להתאהב בדמויות, בעלילה

ובכתיבתה של פנלופה דאגלאס.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה