עד שבאת את מאת פנלופה דאגלאס.

סקירה מאת חוה יוסופוב גדייב.

עד שבאת את הוא ספר שני בסדרת “נפלנו כך”. הרבה שואלים האם הוא ספר המשך ל”בולי?” או שאולי זה אותו הסיפור רק מצד אחר?

אז ככה.. אפשר לענות על זה בלא ולא ואפשר לענות על זה בכן וכן.

מבולבלים? כבר אסביר..

 

קודם כל, מאוד אהבתי את הספר!

מבחינתי הספר הזה משלים את הספר “בולי”.

הוא מסופר אך ורק מהצד של ג’ארד ומבחינתי הרבה יותר טוב.

סוף סוף הבנתי מה עבר לו בראש כשהחליט לעשות לטייט חיים כל כך קשים.

ג’ארד הוא ילד שרק רוצה חום ואהבה- מה שלא קיבל מההורים שלו ולכן טייט היתה כל עולמו עד שבגיל 14 משהו התהפך והוא התחיל לשנוא אותה בכל ליבו.

 

“…כל אלו גרמו לה להיראות כמו הבובה המושלמת. מעולם לא שיחקתי עם בובות, אבל אלוהים, כמה שרציתי לשחק עם זו.”

 

האם הוא באמת שנא את טייט כל הזמן הזה?

מה גרם לו להתנהג כמו בריון?

ומה קרה בחופשת הקיץ אצל אבא שלו בגיל 14?

על כל השאלות הללו הספר עונה ואפילו יותר.

כן, הספר חוזר על מספר סצינות מהספר הקודם אבל בצורה הרבה הרבה הרבה יותר טובה ומובנת.

נהנתי לקרוא את הצד שלו ומצאתי את עצמי מחייכת לאורך כל הספר כי..טוב כי זה ג’ארד!

ג’ארד מרגיש הכל ביחד ובמקביל לא מרגיש כלום.

זהו ספר על דמות שעברה המון בחייה הקצרים (בכל זאת רק 18) ועוברת תהליך מדהים לאורך כל הספר

והסוף… גאד התמוגגתי!

 

לסיכום:

נהנתי מהכתיבה,

מהדמויות,

מהסצינות החדשות והישנות,

ומחכה לספר על מדוק!

ממליצה בחום לקרוא את הספר, הוא ישלים לך את “בולי” כמו חלק אחרון של פאזל.

 

 

לסיום: ציטוט אהוב: (יש לי חשק לצטט את כל הספר!)

“אתמול נמשך לעולם

מחר לא בא אף פעם

 

עד שבאת את”

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה