סלבטורה מאת נטשה נייט.

סקירה מאת לירז יצחקי אוחנה.

 זהו הספר הראשון בסדרת משפחת בנדטי אך עם סוף סגור ויכול להיקרא בפני עצמו.


“אני הייתי סוג של מנחת שלום. ענף עץ זית. דגל לבן שסימל כניעה ונועד להגן על ביטחונם של כולם; אחותי, האחיינית שלי, בני דודיי, הדודות והדודים. זו הייתה העסקה: לא עוד שפיכות דמים. אנחנו נכנעים. אנחנו רכושכם”

מי אמר מאפיה איטלקית ולא קיבל???
אז במאפיה כמו במאפיה יש סכסוך בין משפחות כאשר המפסיד צריך לשלם מחיר.

מי שצריכה לשלם את מחיר הסכסוך בין משפחתה לבין משפחת בנדטי היא לוסיה אנליסה דה מרקו, היא הייתה רק בת 16 כאשר היא נאלצה לחתום על חוזה שמוסר אותה לסלבטורה בנדטי.
היא נשלחת לבית ספר קתולי מרוחק לבנות בלבד על מנת לסיים את לימודיה.
5 שנים אחרי, בגיל 21, היא חוזרת להלווייתו של אביה שהתאבד ומיד לאחר מכן היא נלקחת לבית משפחת בנדטי על מנת להתחיל למלא את חובה.

סלבטורה בנדטי בן 29, עתיד להחליף את אביו כראש המאפיה וזאת לאחר שאחיו הגדול נרצח.
כשאתה נולד לתוך המאפיה העתיד שלך כתוב. אבל סלבטורה לא בהכרח מתאים לחיים הללו.
מתחת לחזות הקשוחה שלו מסתתר גבר רגיש וטוב לב.

“סלבטורה הפתיע אותי. ציפיתי לאלימות. הכנתי את עצמי לזה. אבל זה? טוב הלב הזה? הניסיון שלו להבין אותי? זה מה שזה היה? לא אהבתי את זה. ולא אהבתי את האופן שבו גופי הגיב אליו כשהוא היה קרוב אליי”

כל מה שלוסיה רואה לנגד עיניה הוא הנקמה במשפחת בנדטי.
היא אולי נראית תמימה, אבל היא אמיצה ומרדנית, היא יודעת לעמוד על שלה והיא לא מפחדת מאף אחד.

“אל תנסי להתחיל במלחמות עם אבא שלי. הוא תמיד מנצח.”
“כל אחד מפסיד מתישהו.”

אבל מה קורה כשמעבר לנקמה מתחילים לפתח רגשות?
האם יש לכך מקום בחיים הקשוחים של המאפיה?
מה קורה שמתחילים לצוף סודות מהעבר?
מה קורה כשההווה טומן בחובו כל כך הרבה שקרים?
האם ניתן לגשר על הפערים?

הספר מסופר מנקודת מבטם של לוסיה ושל סלבטורה לסירוגין.
אהבתי את הדיאלוגים ביניהם, אהבתי את זה שלוסיה לא הייתה בובה על חוט והיא השמיעה את דעתה בכל מצב ובכל זמן נתון.

לסיכום:
אני חובבת ספרי מאפיה מושבעת זה לא סוד.
כל ספר מאפיה שיוצא אני קוראת.
הספר הזה היה בעיניי מאפיה לייט יחסית, הוא היה קליל ובלי הרבה יותר מידי הפתעות.
אבל עדיין נהניתי ממנו, הוא העביר לי כמה שעות טובות בכיף.

קריאה מהנה!

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה