סלבטורה מאת נטשה נייט.

סקירה מאת אורלי שטרית.

רומן פשע בהילוך גבוה, הדגש כאן יותר על חיי משפחה ועל בינו לבינה מאשר על חיי המאפייה איך אני אוהבת אקשן ובלאגן.

תתארו שילוב של פשע עם כריסטיאן גריי ונגיעה קטנה מירושת החוב- ללא ספק מעניין כאן.

 

״המלחמה בין משפחת בנדטי ומשפחת דה־מרקו התקיימה בימי אבותינו, אבל אנחנו ירשנו את השנאה, את הדם הרע. זה לא נעלם כך סתם. זה עובר מדור לדור.”

 

סלבטורה בנדטי מקבל ״שלל״ מלחמה את לוסיה דה-מרקו היא הופכת לרכושו. הוא רשאי לנהוג בה כחפצו. היא בת 16 כשנחתמת העסקה, ובת 21 כשהיא עוברת לחזקתו של סלבטורה.

 

לוסיה-

׳חיי ניתנו בידיו תמורת חייהם של בני משפחתי. אני הוצעתי כקורבן, תשלום עבור החוב. נמסרתי לידי בני משפחת בנדטי כרכושם הבלעדי רק כדי להזהיר את כל מי מבני משפחת דה־מרקו שעדיין טיפח איזה שהן מחשבות על נקמה, שעתה חייה של הנסיכה לבית דה־מרקו מצויים בידיהם.׳

 

כעבור חמש שנים, לוסיה חדורת מטרה להפוך את הפחד שלה לשנאה, אמאמה, זה לא פשוט לעמוד בפני סלבטורה. הוא לא המפלצת שחשבה.

היא זרה אמיצה ועקשנית.

 

סלבטורה- הוא אמנם חי במאפיה אך סולד מדרכיה, הוא לא מוכן להיות יותר הבובה על חוט שאביו טיפח, בזכות לוסיה הוא מצליח!

הוא כבר לא עומד בצד בחוסר מעש. הוא הופך אקטיבי ונחוש.

הבנתי כאן, שלפעמים משפחה זה דבר רע. (פרנקו- איזה אבא חרא אתה).

 

הספר מסופר בגוף ראשון מלוסיה וסלבטורה לסרוגין.

 

הקשר בינהם:

שניהם עקשנים ולוסיה לא מתחננת או מצייתת.

היא הייתה הגביע. אך הוא רצה שתרצה אותו ולא רק תעמוד בציפיותיו.

הוא היה המפלצת שלה והמשענת שלה.

קשוח וגם רך.

 

היו כאן רגעים ארוטיים בוערים.

ותזכרו: ילדות טובות זוכות בפרס, ילדות רעות נענשות. תחשבו לבד מה הלך שם.

 

׳ועכשיו היא הייתה שלי ואני שלה.׳

 

לוסיה חצויה בין נאמנות למשפחה ובין נאמנותה לסלבטורה שנחשב לאוייב, לא הכל שחור או לבן כפי שחשבה, גם במשפחתה היו גילויים רבים.

במי לוסיה תבחר???

 

הייתה לי בעייה, למרות שהם ממשפחות יריבות

האמון בינהם נבנה מהר וחזק. למרות שחשדו זה בזו לא הרגשתי את זה מספיק. לא משהו הגיוני, אבל באהבה אין הגיון כלל.

 

וגם הסוף היה לי קצת תלוש, כי זה לא פשוט!!

אבל לא עושה ספויילררר.

 

לסיום:

סלבטורה לימד אותי שהבטחות צריכים לקיים.

 

מה בסך הכל כולם רוצים?? לחיות חיים שקטים ושהאהובים שלהם יהיו בטוחים,

זה לא משנה אם אתה ראש מאפייה או עובד במפעל קטנטן, כולם סך הכל רוצים את מנת האושר שלהם.

 

׳יריות אקדח אף פעם לא נשמעות כפי שאתה חושב שעליהן להישמע. הן חזקות יותר, קטלניות יותר והרבה יותר מהירות מאשר בסרטים.׳

 

שמעתם פעם ירייה?? ממי ניפרד? מי נפצע??

 

ממליצה לקריאה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה