סלבטורה מאת נטשה נייט.

סקירה מאת יעל אסולין.

** “עכשיו היא הייתה שלי ואני שלה.
עכשיו הייתה לה מפלצת שהייתה שייכת רק לה.

אין מה לעשות, יש ספר מאפייה חדש? אני שם! כי אין כמו האקשן, בחוקים הנוקשים והמלחמה של מי שמנסה לשבור אותם ולשרוד בעולם המטורף הזה של משפחות הפשע, ולכן כשסלבטורה יצא ידעתי שזה לא ייקח לי הרבה זמן להגיע אליו וכמובן שנהנתי מכל רגע שקראתי בו.

בגיל 16, על מנת לעצור את המלחמה בין משפחת דה-מרקו למשפחת בנדטי, לוסיה נמסרת לידי סלבטורה בנדטי והופכת לרכושו. היא נשלחת לסיים את לימודיה בבית ספר לבנות בלבד וחמש שנים אחר כך, אחרי מותו של אביה היא עוברת לחסותו של סלבטורה באופן רישמי, אך אם חשבתן שהיא תעשה את זה בשקט, טעות גדולה בידכן….

** “עכשיו הגיע זמני להיכנס למאורת הזאב. השלמתי את חוק לימודיי והגיע זמני לתפוס את מקומי כקניינו של סלבטורה בנדטי.

לוסיה דה מרקו

לוסיה נאלצת להשלים עם גורלה ולעבור לחיות תחת חסותו של סלבטורה אך היא האחרונה שתיתן למצב הזה לעבור בשקט. היא טיפוס עקשן ומרדן, והיא נחושה לעשות לסלבטורה את החיים קשים. הוא דורש ממנה צייתנות אבל היא לא מסוגלת לסגור את הפה שלה וחייבת להגיב על כל מילה.

** “היא הכתה בעזרת ברכה בין רגליי חזק כל־כך, עד שנשמתי כמעט פרחה. התקפלתי וינקתי אוויר בקול רם. היא מעדה לאחור וחייכה.

אתה רוצה את הצייתנות שלי?” קנטרה, “אתה רוצה שאהיה ילדה טובה ושאעשה את מה שאומרים לי? שאזדיין איתך כשתצווה עליי?” השמעתי קול, חייתי יותר מאשר אנושי. זעם בוער בתוכי. לוסיה נסוגה. הבעה של חוסר ביטחון חלפה בתווי פניה. היא פנתה אל דלת חדרה בקצה המסדרון והניחה את ידה על הידית. “אתה לא יודע מה מצפה לך, סלבטורה.” היא סובבה את הידית ופתחה את הדלת. “אם צייתנות זה מה שאתה מחפש, בחרת את האישה הלא נכונה להתעסק איתה.”

 

אהבתי את החוצפה של לוסיה, את התעוזה שלה אבל לפעמים גם רציתי לומר לה שתשתוק כי הפה הגדול הזה יכול גם להכניס לצרות. אין בעיה, תעשי שרירים, אבל תלמדי כלפי מי, אחרת את עלולה לשלם על זה… (האם היא באמת שילמה? תקראו ותדעו).

אבל יותר מזה-  אהבתי לראות ולחוש את הבלבול שבה כשהיא מתחילה לחשוד שאולי סלבטורה הוא לא המפלצת שהיא חשבה שהוא… היא לא יודעת איך לאכול אותו כי לפעמים נחשפים הצדדים הרעים שלהם היא ציפתה אך מה עושים שפתאום נחשפים הצדדים העדינים? הדואגים? שפתאום נראה שגם הוא לא מרוצה מהמצב ודואג לה?

** “נגעתי בחבורות הנפוחות, לחצתי עליהן ואילצתי את עצמי לזכור שהוא היה האויב המזוין שלי. אסור היה לי לתת לעצמי לבטוח בו, לתת לעצמי להיות תלויה בו. הוא יפגע בי. על גבי נשאתי עדות לכך. הרגש המוזר הזה – לא, זה לא היה רגש. רק בלבול. הרגשתי מבולבלת, אבל מי לא הייתה מרגישה כך, לו הייתה במקומי?

 

סלבטורה בנדטי

** “האם השתניתי? האם סוף־סוף הצלחתי להשתחרר מהצל של אבי כדי להתחיל להטיל צל משלי? האם הצל שלי יהיה אפל כמו שלו?

 

אין ספק שסלבטורה היה דמות מעניינת. לאחר שאחיו נהרג, סלבטורה הפך לבא בתור לרשת את מקומו של אביו כראש המשפחה אך בניגוד לאביו האכזרי סלבטורה עדיין מחפש את עצמו. מצד אחד הוא נאמן למשפחה ולעסקים אך מצד שני אינו מסכים עם כל מה שנעשה, כמו עם העברתה של לוסיה לחזקתו.

 

** “זה יכול היה להיות כל־כך הרבה יותר גרוע עבורה. זה יכול היה להתרחש כפי שאבי רצה. לא היה גבול לאכזריותו. היה עליה להודות לי על כך שהצלתי אותה מזה. אז מדוע חשתי עדיין כמפלצת? כחיה? ככלבלב חסר חוט שדרה מעורר רחמים? לוסיה דה־מרקו הייתה רכושי, אבל עצם המחשבה על כך העלתה בי גועל. היא הייתה גביע חי ונושם, הסמל לניצחון משפחתי על משפחתה.

 

סלבטורה אמנם לא הסכים עם הרעיון שלוסיה תעבור לחזקתו אך גם לו, כמו לה, אין ברירה ועליו להתמודד עם המצב ויותר מכך- להתמודד איתה. מצד אחד הוא לא רוצה לפגוע בה אך מצד שני- עליו להוכיח לאביו שהיא נמצאת תחת מרותו ומצייתת לו (מה שכפי שכבר הבנתן- לא כל כך מסתדר עם אופייה המרדני) וכך אנו עדים להתנגשויות בינו לבינה שבהחלט לא מקילים עליו. הוא חייב להראות לה מי השולט, על אף שלא אחת זה מתנגש עם מצפונו וכך אנו עדים גם לצדדים הטובים שבו, וגם לצדדים האכזריים

 

** לוסיה,” אמרתי ברכות והרמתי את ידי כדי לגעת בפניה. עיניה הוסבו בחטף אל ידי ואז חזרו לעיניי. ליטפתי ברכות את פניה בגב כף ידי. עורה רך וחלק. “יפה כל־כך,” אמרתי, מבטי נתון לשפתיה וידי אוחזת בסנטרה. “אבל יש לך פה גדול.…. תיזהרי,” לחשתי וחשתי ברעד גופה לפני שהחלקתי את לשוני על רכס אוזנה ולתוכה. היא נאנקה. ידה התרוממה אל חזי, אבל היא לא דחפה אותי לאחור. “כשאת מנסה לנשוך את הזאב,” אמרתי, “תדעי שהוא עלול לנשוך בחזרה.”

 

וכך הספר מתאר את המאבקים של לוסיה וסלבטורה אחד בשניה, מאבקים שלאט לאט הופכים למתח מיני שמבלבל אותם. לוסיה נבהלת מתחושותיה והצדדים הדואגים והרגישים יותר של סלבטורה מבלבלים אותה. מצד אחד היא רוצה להרוס אותו ואת משפחתו ומצד שני היא מוצאת את עצמה נמשכת אליו, נחשפת לצדדים המגוננים שלו במקביל לצדדים הקשים יותר ולא יודעת איך להרגיש ולנהוג.

** “שנאתי את עצמי. לא, שנאתי אותו. הייתי חייבת לזכור את זה. למה היה לי קשה כל־כך לזכור את זה?

 

וסלבטורה, מצד אחד נאמן למשפחתו ונמצא עדיין תחת מרותו של אביו וחייב להוכיח לו כי הוא שולט בה שהוא מעניש אותה כשהיא מתמרדת, ומצד שני רוצה את לוסיה ויותר מכך- רוצה שהיא תרצה אותו ולא שתבוא אליו רק כי היא חייבת.

האם זה יקרה?

האם לוסיה תסכים להישאר עם סלבטורה מרצונה החופשי? או שהיא תמשיך להילחם נגדו לא משנה מה יהיה המחיר?

והאם סלבטורה ימצא את האיזון בין מה שהוא צריך להיות עבור אביו לבין מה שהוא מרגיש ורוצה עבורו ועבור לוסיה?

וכיצד איזבל, אחותה של לוסיה, ודומיניק, אחיו של סלבטורה, משפיעים על כל הסיפור?

ממליצה לכן בחום לקרוא את הספר המעולה הזה- הוא מהיר, מותח ומרגש בו זמנית ובטוחה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי.

 

** “מלחמה אף פעם לא הופכת אויבים לחברים. נהפוך הוא. היא מקבעת את השנאה. המלחמה בין משפחת בנדטי ומשפחת דה־מרקו התקיימה בימי אבותינו, אבל אנחנו ירשנו את השנאה, את הדם הרע. זה לא נעלם כך סתם. זה עובר מדור לדור.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ורלכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה