סלבטורה מאת נטשה נייט.

סקירה מאת מעיין יחיאלוב.

אתחיל בזה שאני ברצף קריאה טוב, כמה ספרים טובים מחקו לי את המחסום הקשה שהיה לי.

ומה יותר טוב מספרי מאפיה איטלקית כדי להמשיך את הרצף הטוב? אין כזה דבר!

זה כבר ידוע שאני מאוהבת בספרי מאפיה ברמות קשות.

מה אני מוצאת בהם? את האקשן והפשע, הטירוף, האכזריות והמעשה הלא המוסרי.

יש דם ואקשן בספר? אז ברור שאני שם!!

כשיוצא ספר בסגנון הזה אני ישר רוצה לקרוא.

ואיך אפשר לשכוח את הכריכה המהממת הזאת שרק הוסיפה עוד סיבה לקרוא את הספר.

מה חשבתי? תמשיכו לקרוא.

 

קצת על הספר-

לוסיה דה מרקו, בת למשפחת מאפיה, נמסרת לסלבטורה בנדטי עקב יריבות של אביה ושל משפחתו של סלבטורה, היא מוגשת כמתנת פיוס על מנת להגיע להפסקת אש בין 2 משפחות המאפיה.

היא מורחקת מכל משפחתה ונשלחת ללמוד רחוק מהם, בבית ספר לבנות בלבד.

 

לאחר חמש שנים, היא מסיימת את לימודיה וחוזרת בדיוק כאשר אביה מת. שם היא פוגשת שוב את סלבטורה, ומבינה שהגיע הזמן להתחיל לשלם את החוב.

לוסיה עוברת לגור עם סלבטורה, והיא נחושה לנקום במשפחת בנדטי אשר לקחה ממנה הכל, במיוחד את חירותה.

במפגש הזה היא פוגשת לראשונה את אחותה איזבלה מזה 5 שנים, הן לא היו בקשר מאז איזבלה עזבה את הבית בפתאומיות וניתקה קשר.

כרגע לוסיה זקוקה לבני ברית כדי להשתחרר מהחוזה ולנקום באויביה, האם תוכל לסמוך על אחותה?

 “ועכשיו היא הייתה שלי ואני שלה. עכשיו הייתה לה מפלצת שהייתה שייכת רק לה”.

בין כל הבלאגן השורר בחייהם לוסיה וסלבטורה לאט לאט מוצאים את הדרך שלהם לתקשר במילים ובמעשים טובים.

אבל כידוע הדרך אל האושר רצופה מכשולים והסוף הטוב לא יבוא בקלות.

האם הם יצליחו לעמוד מול כולם?

 

סלבטורה-

עם שם כזה הוא חייב להיות מושלם!

יופיו החיצוני עולה על גדותיו (בדמיון שלי הוא נראה כמו אל יווני), עם שיער שחור ועיניים כחולות כקרח, גוף שלא מבייש אתלט, והאופי הקשה רק מעצים את היופי שלו.

על פניו הוא קשוח ואכזר.

עם זאת הוא הרגיש אשמה וחוסר נעימות על המצב הקיים, גם לו זה היה קשה להחזיק בלוסיה מבלי שתרצה, היה לו קושי רב לראות את דמעותיה.

בשביל העולם החיצון הוא קשוח אבל איתה הוא רך כחמאה. הוא מגונן עליה ומנסה להיות עדין עד כמה שאפשר.

נאמנות היא ערך עליון אצלו, הוא נאמן לבני משפחתו גם כאשר הוא לא מאמין במעשים שלהם. הוא לא יסבול בגידה, לא מצד המשפחה ולא מצדה של לוסיה.

אהבתי את הדמות שלו בטירוף! הוא לוהט כל כך.

בואו נסכים שהוא גבר החלומות שלי בספרים.

 

“אני אשאר בחיים בשבילה. אלחם בשבילה. אעשה כל שבכוחי כדי להציל אותה. שום דבר אחר אינו חשוב, אפילו לא חיי. הכול, מרגע זה ואילך, יהיה בשבילה”.

 

לוסיה-

יפהפייה כמלאך בעלת עיניים מהפנטות!

הייתה רק בת 16 כשאולצה לחתום על המסמך שכובל אותה אל סלבטורה.

בגיל 21, היא ראתה שהשד לא כזה נורא, שחייה יכולים להיות רגועים רק אם תסכים לתנאים של סלבטורה… אבל ממי מצאו לבקש להיות צייתנית- מהבן אדם שהכי רחוק מזה.

היא רק נראית קטנה ועדינה אבל בתוכה שוכנת אישה חזקה ולוחמנית אשר אומץ וחוצפה שוררים בכל תנועה שלה.

היא לא פוחדת להמרות את פיהם של סלבטורה ואביו למרות שיודעת שיהיו לזה השלכות, עונשים.

אוי ואבוי העונשים של סלבטורה,תהרגו אותי אבל גם אתן תרצו להיענש על ידו.

 

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודם מבטם של לוסיה וסלבטורה לסירוגין.

בפרקים של סלבטורה ראיתי שהוא לא גבר מאפיה טיפוסי, הוא מראה רגשות ורוך כלפי לוסיה, הוא מגונן עליה כאילו הייתה שבירה ועדינה.

עפתי ממש על הפרקים מצדה של לוסיה (מפתיע כי בדרך כלל אני פחות אוהבת) עם החוצפה המתפרצת שלה והאש הסובבת אותה.

הדיאלוגים ביניהם היו מלאי מתח מיני מצד אחד ומצחיקים ומקניטים מצד השני.

כספר מאפיה אין לו הרבה מה לחדש בז’אנר אבל הכתיבה של הסופרת שבתה ושאבה אותי, שלא היה אכפת לי שאין חידוש.

אני יכולה להגיד בלב שלם שאת הספרים הבאים של הסופרת הזאת אני אקרא ללא ספק!

 

 לסיכום,

סלבטורה הוא רומן מאפיה מעולה.

כן היה קצת חסר לי עוד אקשן של היריות והדם (אני צמאה לדם כמו חיה טורפת) אבל העיקר בספר הזה הוא היחס של סלבטורה ללוסיה. יחסי השליטה ביניהם שגם אם הם לא נאמרים באופן מוצהר, יש שם עניין עם שליטה, כל אחד מהם רוצה לומר את המילה האחרונה.

קראתי את הספר בשקיקה, בלי הפסקה וסיימתי אותו תוך כמה שעות.

הוא נחשב קליל יחסית לספר מאפיה אבל יש בו גם הרבה עומק וסיפור אהבה מהמם המתחיל משנאה ואש שהפכו לתשוקה מתפרצת ואהבה עזה.

ולכל החוששות – יש לו סוף סגור.

 

עפתי בטירוף על הספר אז ראו זאת כהמלצה חמה!! רוצו לקנות ומה שנותר זה רק לאחל לכם קריאה מהנה!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה