סיינט מאת קייטי אוונס.

סקירה מאת ורד כהן צעירי.

אני תמיד אומרת שישנם כל כך הרבה סוגי ספרים, ושלאחר קריאה מרובה כל אחת מפתחת לעצמה סגנון מסוים, אבל אני מבינה מפעם לפעם שמלבד הסגנון והטעם שאנו מפתחות לעצמנו ישנו גם התזמון, והספר הזה הגיע לידיי בתזמון מדויק. בתקופת מבחנים או בכל תקופה בה אנו שרויות תחת לחץ ועומס, אנו זקוקות להפוגה, והספר הזה היווה הפוגה מבורכת.

על הספר-

אל תתנו לשם להטעות אתכם, הוא המון דברים. הוא עשיר, הוא מנהל את עסקיו ואת העולם שסביבו ביד רמה ומותיר אחריו שובל של לבבות שבורים ובחורות שרק מחכות לעוד, אבל קדוש? הוא לא.

כשאדג’, המגזין בו רייצ’ל ליווינגסטון עובדת נמצא בקשיים כלכליים ועומד לפשוט את הרגל, ונראה כי רק מאמצים אדירים עשויים להצילו, רייצ’ל מתבקשת לצאת לכתבת חייה על נושא שמעניין לא מעט נשים, בעלי עסקים ובעצם כל מי שבא במגע עם מלקולם סיינט. היא יודעת שהוא כובש, היא יודעת שהוא פלייבוי מטורף, אך היא לא מכירה את הצד הנוסף שבו, והיא לא יודעת שמרגע שהיא תיכנס אל תוך עולמו ולחייו היא תתקשה לבצע את המשימה אליה יצאה מלכתחילה.

במהלך חיינו, אנו פעמים רבות מציבים לנגד עינינו מטרות ופסגות שאנו מעוניינים לכבוש, אך מאחר והחיים אינם הולכים בצורה לינארית, והם דינמיים לחלוטין, כך גם המסלול שלנו משתנה מעת לעת בהתאמה ואנו נאלצים לעצור ולחשב את המסלול מחדש.

אבל מה אם המטרה משתנה, ומה אם היא אינה עוד מקדשת את האמצעים?

האם נמשיך לפעול וללכת עם היושרה שלנו, או שנאפשר לראש להפסיק לעבוד ונניח ללב להוביל אותנו?

ככתבת נחושה, היא מתכוונת לעשות את הכול ולהימצא תמיד היכן שסיינט נמצא, וכך היא עושה. היא דואגת להיכנס למתחם הפרטי בו סיינט וחבריו שוהים במסיבה בסוף השבוע, באותו סוף השבוע שהיא והוא אינם מבינים עדיין מה הוא אמר ואם התכוון לכך, אבל הוא אומר את זה, והכרזת הבעלות הזו העלתה אותי באש!

“מתברר שיש קוד לבוש- סיינט נאלץ להשאיר את הקרניים והזנב מחוץ לדלת”, קאלאן מתבדח כשהמלצר מניח משקה לפניי.

“אה, כן.” אני מושכת באמרת שמלתי במבוכה. “אני נאלצתי להשאיר בחוץ חצי מהשמלה שלי.”

“מה את אומרת…” אומר טאהו.

“טי.”

מילה אחת, אות אחת, ממלקולם.

“כן, סיינט?” עונה טאהו וזוקר גבות.

“דיבס.” ( אש)

ממפגש למפגש לא ניתן לפספס את התשוקה והמתח המיני ששורר בין שניהם, עד שהוא מגיע לנשיקה. כן, קראתן נכון, לנשיקה. זהו, אלוהים עדי שעם נשיקות כאלה לא צריך יותר מזה (טוב אולי כן כשהמשכתי לקרוא אבל הבנתן אותי, נכון? סמיילי קורץ)

 

בהמשך הדרך וכשהיחסים בין סיינט לרייצ’ל עולים אט אט שלב, גם מבלי שיכירו בכך, מגיעה שעת האמת. הדד ליין. הרגע בו שרייצ’ל צריכה לגבש את התחקיר שעשתה על מלקולם ולפרסם את כתבת האופי עליו ועל העסק החדש שהקים, אך היא אינה מסוגלת לעשות זאת מבלי לחוש כי במידה ותעשה זו היא בוגדת בו.

אל מול צומת הדרכים הזו, מרוסקת מההחלטה ובלב שלחלוטין אינו שלם היא עושה זאת ומפרסמת את הכתבה המיוחלת שנראה לכאורה כי עתידו של העיתון תלוי אך ורק בה, ומתוך כך היא אינה יכולה שלא לתהות כיצד זה ישפיע על יחסיהם. האם הוא יבין אותה?

האם בכלל ניתן להבין כי אדם שנחשפת בפניו מהמקומות הרכים והאמתיים ביותר שבך יחשוף אותך עירום אל מול העולם שכה נשמרת שלא להיחשף אליו?

מה יעלה בגורלם של רייצ’ל וסיינט? האם הוא יבין מה עומד מאחורי הכתבה הזו, וכי רגשותיה אליו הם ללא ספק כנים?

התשובה לכך נמצאת בספר הבא וכנראה שבכדי לגלות, גם אני וגם אתם נצטרך להמשיך לספר ההמשך (סמיילי קורץ)

לסיכום,

אם בא לכן לנקות את הראש ולהתמסר לסיפורם של רייצ’ל וסיינט, זהו ספר קליל, כיפי ולוהט שלחלוטין יחמם את לילות החורף הקרים שלכן (אש)

 

תיהנו.

 הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה