סטינגר מאת מיה שרידן.

סקירב מאת אורלי שטרית.

ספר מסדרת מזלות של אהבה (עקרב).

 “לעקרב, יותר מלכל שאר המזלות, יש היכולת להפוך אנוכיות ארסית לאהבת עולם.”

יכול להיקרא כספר בודד

מיה שרידן ידועה ברגש שהיא מפזרת לכל עבר ב “קולו של ארצ’ר” וב “בעיקר אותך” התאהבתי בה וביכולת שלה להביא לנו דמויות שבורות ופגועות ול “תקן” אותם. לתת לנו ערך מוסף עם מסר לחיים. לתת לנו הקורא לראות מעבר למה שכולם רואים, חיכיתי לספר נוסף פרי עטה שיתורגם חיכיתי לפגוש את הדמויות החדשות ואת סיפורן ולקחת איתי משהו לחיים.

“אתה לא תמיד מודע לכך שמשהו לא בסדר, עד שמגיע מישהו ומשנה אותך מהיסוד, ופתאום אתה רוצה יותר בשביל עצמך”

אנו חיים את חיינו היומיומיים ולא מבינים כמה חשוב להביט ימינה שמאלה והכי חשוב – פנימה. להבין מה מניע אותנו. למה בחרנו כך או אחרת? מי משפיע עלינו? והאם אנו באמת אלו שעושים את הבחירות שלנו בעצמנו? האם זה החיים שרצינו?

לפעמים מגיע מישהו שגורם לנו לרצות להיות טובים יותר. טובים יותר בשבילו, טובים יותר בשביל עצמנו, כאן זה קרה לגרייס ולקארסון וזהו סיפורם:

גרייס היא כמו  דורותי כשעזבה את קנזס, כמו עליסה בארץ הפלאות – כך היא מרגישה כשהיא נוחתת בעיר החטאים וגאס לכנס עורכי הדין. היא מגיעה היישר מג’ורג’טהון. היא נתקלת התקלות לא נחמדה בעליל בקרארסון, שמוציא אותה במיידי משיווי משקל. כשהיא רואה את התג שעל חולצתו: ‘קארסון סטינגר, שחקן, תערוכת תעשיית הבידור למבוגרים’ היא מבינה שהוא ממש לא הגיע לכנס אליו היא הגיעה. והיא מתבלבלת….

גרייס המילטון –עיניה גדולות וכחולות ושערה בלונדי. היא סטודנטית למשפטים בת 23 שלא יצאה מעולם מדייטון אוהיו שם נולדה עד הגיעה לקולג’. היא קרירה רגועה ואסופה. החיים שלה מתוכננים לפרטי פרטים היא יודעת בדיוק מה תעשה כמה ילדים יהיו לה ועם כמה גברים תשכב עד לחתונתה (2). הוריה התגרשו והיא ואחיותיה גדלו עם אביה השוטר. היא תמיד בשליטה היא חייבת מסגרת וחוקים מה שמתפרש אצל קארסון  שרואה אותה כ”מושלמת” מתנשאת ולחוצה. לא ניתן לערער אותה בקלות. (אני בהתחלה חשבתי שהיא קפוצת-תחת).

הוא קורא לה: ” באטרקאפ” – עד לסוף הספר היא לא מפסיקה לשאול אותו למה, בסוף קיבלנו תשובה אני והיא  – תשובה זוהרת וזורחת.

קארסון סטינגר – בן 23 אף הוא. זורם וחי רק את הרגע. אין לו מסלול מוגדר בחייו. שחקן פורנו שנולד לתוך התעשייה שהוא רחוק מלחבב. הוא מאמין שגופו וחיוכו הם אלו שמגדירים אותו. שרק ככה אנשים רואים אותו. יש לו חיוך הורס וממיס וגומה מהממת. גרייס חושבת שהוא חובש מסיכה על פניו שהוא מתחזה ומזויף. היא לא טועה זאת ההגנה שלו. הוא לא מחבק ולא נקשר. אבל גרייס מצליחה לנגוע בו. היא רואה בו מעבר לפרצוף יפה.

הספר מסופר בגוף ראשון לסרוגין מנקודת מבט של שניהם.

ההתקרבות בניהם מחייבת, הם נתקעים יחדיו במעלית. הם משתפים אחד את השנייה בסודותיהם הכמוסים ביותר וזאת רק באשמת “הסל”. הם מכירים זה את זו – הם מכירים את האמת שבפנים.

וכן, יש הצעה שתחומה רק לסופ”ש. גרייס מחליטה לצאת מהבועה שלה ולהתפרע….

“”מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס, נכון? ואם אין גבול להנאות-אז אני בפנים!”

הדיאלוגים הפנימיים שלה וחוסר קבלת החלטה שעשעו אותי לרוב. בכלל היו אינספור רגעים משעשעים בספר.

“למה אני לא יכולה פעם אחת בחיים להתנהג בצורה משוגעת ושערורייתית?”

“אלוהים אדירים, קארסון סטינגר, שחקן נוגע בי! כן! כן! כן! שלוש פעמים כן לעומת לא אחד, והרוב קובע.”

” נראה ששנינו נמצאים כאן כדי ללמוד לעזור לאנשים לגמור על הצד הטוב ביותר…”

בכדי להימנע מספוילרים לא ארחיב. אך עד כאן חשבתי שהספר קליל וסבבה לא ראיתי יותר מידי עומק. מכאן הסיפור מתפתח  ובפעם הבאה שדרכיהם מצטלבות שוב, שניהם כבר אנשים אחרים שעברו וחוו לא מעט בנפרד….

אהבתי: שהמתח ביניהם היה עוצמתי. ההבנה וההכלה שלהם אחד את השני גם במבט גרמו לפיצוצים והרעידו עולמות. הארוטיקה הייתה במיטבה. התרגום והעריכה היו טובים.

היו מעט קלישאות מהז’אנר אבל היי אנחנו קוראות את הז’אנר. ובמיוחד הדהד לי מר גריי (“נקרופיליה זה לא הקטע שלי”) ממש הזכיר לי לרגע ודי.

הפריע לי: היו קפיצות בזמן שמצאתי את עצמי מתבלבלת ומדפדפת אחורה בכדי להבין כמה זמן עבר. אבל זה שרת את העלילה.

לסיום: החיים קצרים וצריך לנצל כל רגע בהם. צריך לחתור להוציא את המקסימום ולא לוותר.

וכן, אף פעם לא מאוחר מידיי לשינוי. קומו תהיו כל מה שבא לכם.

ציטוט מנצח: “בחיים האלה יש עוד כל כך הרבה. אל תוותרי על הכול לפני שזמנך הגיע.”

 

ממליצה בחום, אני נשבתי

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה