“סדרת בוערת” מאת סקיילה מאדי.

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“אני שוכבת על המיטה בעצלתיים,

מחייכת לתוך ספרי כשקולו מסתנן מחדר האמבטיה….

‘יש לך חצי שעה’

אני מזדקפת, מבוהלת,….

‘חצי שעה? סת’! יש עוד פרק שלם לפניי!’

הוא בוהה בי בעיניים פעורות כאילו אני המשוגעת הכי גדולה בעולם.

‘אז תעצרי את הקריאה בספר’.

‘לעצור? זה ספר, לא סרט! אם אפסיק עכשיו אצטרך לקרוא מחדש פרטים מסוימים!’…”

 

 

מתי ל@#$% אנשים יבינו?!

אי אפשר לעצור באמצע פרק של ספר שאנחנו קוראים!!

מבחינתי לא עוצרת אלא אם כן…

‘הסורים על הגדרות’….

וגם אז, בואו נודה,

אני לא כוחות ההצלה ולא כוחות הביטחון…

אז איך אתם תגיבו אם יפסיקו אתכם באמצע הפרק?

ובכלל אם מדובר בספר שאתם ממש אוהבים…

לא תתחמקו ממשימות?…. פגישות?

 

מדובר בסדרת ספרים קלילה ו.. בהחלט בוערת..

ספרים בהם תוכלו להניח לטרדות היום יום…. ולו לכמה שעות…

זה סיפור על אהבה, רווית תשוקה.

סדרת ספרים בהם התלבטתי לא מעט,

נאמנות מהי, כמה חשובה חברות טובה… חברות אמיתית…

כאלה שלא זונחים אף פעם… גם אם קצת קשה…

כמה חשוב שנקיף את עצמנו באנשים טובים.

כמה אנחנו צריכים להשקיע ולא ליפול לשגרת חיינו…כדי להיות מאושרים.

זוהי סדרת ספרים קסומה בה הדמויות פשוט התפתחו ובנו את עצמן.

אז ממש בקצרה, אספר לכם על מה בכלל מדובר.

 

אוליביה,

פקידת קבלה מתוסכלת מעבודתה,

כל חייה מייחלת לעצמה לעשות משהו אחר.

אך הסובבים לה… לא ממש מפגנים…

היא מתחילה כ’האישה הקטנה’… אחת שנבגדת ללא הרף… ו… סולחת….

בספר הראשון הדם בעורקיי רתח מזעם..

זה הפך אותה בעיניי למעוררת רחמים,

דרשתי שתפתח לעצמה סוג של עמוד שדרה…

ובאמת זה מה שקרה כבר מהספר השני והלאה.

היא התגלתה כאישה עם כוח אדיר.

עד כי הייתי גאה באישה שצמחה להיות.

היא הפכה לקשוחה ועצמאית.

אחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה וכיצד להשיג זאת.

באחד הימים כשיצאה לחדר הכושר של אביה,

לשחרר את כל התסכולים…

פגשה מתאמן חדש, פראי וחייתי…

אחד כזה ש… מחליף בחורות ללא הרף…

הוא היה האריה השואג

והיא… העכברה המבוהלת…

היה זה סת’ מארק,

מתחרה וכוכב עולה בתחום הלחימה המשולבת.

היא חשבה להתרחק ממנו,

הרי הוא הגבר שאימהות מזהירות את בנותיהן להתרחק ממנו.

היא צריכה להתאושש מזוגיות הזויה…. והוא…

אחד שמשאיר שובל של לבבות שבורים לרסיסים.

עם הזמן הדמויות בונות את עצמן.

מגלות כי לא כולם הולכים כל החיים באותו השביל…

סת’ התפתח מבחינה מקצועית

וגם אוליביה מצאה את מקומה בתחום.

שניהם טיפוסים עקשניים,

עשו טעויות על גבי טעויות..

עמדו בפניהם לא מעט אתגרים

כאלה שבהחלט העיבו על הכל…

והקנאה….

בערה כשחוסר הביטחון הפציע…

היה נראה כאילו היחסים שלהם הם פצצה מתקתקת.

עברם מורכב ורווי בקשיים.

האם יצליחו לסמוך האחד על השנייה?

האם יצליחו להכיל את הצרות,

התאוות, העבר ו… הטעויות?

 

לבני האדם יש נקודות תורפה,

חולשות וחסרונות

זה מה שיפה בהם.

להיות בן אדם פירושו לטעות וללמוד משגיאותייך.

או…. לא ללמוד מהן… אם לא מתחשק לך.

אין ברירה, צריך להפנים,

בני האדם, אינם מושלמים.

סליחה בכנות ומעומק הלב,
אין פירושה חולשה או טיפשות.
היכולת לשכוח ולסלוח למישהו על שפגע בך היא כוח צרוף!
לא כולם מאפשרים לעצמם להיפגע.
כמו שלא כולם מאפשרים לעצמם לחוש באושר מזוקק.
אנשים רבים אוהבים להצהיר שאין לחזור על אותה הטעות….
אבל אם נופלים מאופניים, עולים עליהם מחדש, לא?
משתפרים בהדרגה וממשיכים לרכב עד שלומדים ומתמקצעים,
למרות האפשרות הקיימת ליפול שוב.
הלמידה אולי לא נמשכת יום ואולי אף לא שבוע,
אבל זה קורה בסופו של דבר.
ואחרי שלמדנו כיצד לעשות זאת נכון, אנו יודעים שנמשיך לרכוב לעד.

אנחנו סופגים לתוכנו קצת מכל אדם שנקרה בדרכנו
ויותר מאלו שקרובים אלינו,
וכך אישיותנו משתנה בהדרגה.
אין לנו אפשרות להיאחז ולהישאר זהים כל חיינו.

 

ממליצה לקרוא

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה