נשואים גנובים מאת דאיין צ’מברליין.

סקירה מאת מור אסולין.
זהו סיפור מיוחד במינו, מהסיפורים שתמיד קוראים בנקודת מבט של מדינות אירופה, של קורבנות השואה. אך, הפעם הספר “נישואים גנובים” מתמקד במלחמת העולם השניה. הפעם המלחמה רק ברעשי רקע, נקודת המבט של אמריקה.
 
שנה קשה בעולם כאשר אמריקה נכנסת לאירופה בכדי להילחם בהיטלר.
שנת 1944 היא לא רק שנה של מלחמה קשה, שבה גברים היו רחוקים מהבית, מהנשים ומהילדים שלהם,
אלא זו שנה שבה הנשים הפכו להיות “גברים” ומצאו עצמן עובדות כי הבעלים לא נמצאים.
מעמד סוציו-אקונומי ששיחק תפקיד חשוב, הגזענות ביו השחורים ללבנים.
 
הקריאה הזו שעסקה בנישואים אלו, מצאתי עצמי מהרהרת בשאלה..
האם הייתי שורדת את התקופה הזו? 
 
אני מטבעי אדם מרדן, אדם ששואל שאלות, אדם שלא מקבל את המובן מאליו, אני חייבת לחפור, לדעת, להוביל ולמצוא את עצמי.
ובתקופה הזו של 1944 כשמעמד האישה היה נמוך וכנוע, מעמד שהצריך מהנשים שיאמרו כן לכל דבר, שנשים ילכו לחוגי קריאה וטיפוח ולא יתעסקו בדבר אחר,
המצב שלי כנראה לא היה טוב.
 
אולי הייתי מאלה שמובילות את השינוי במעמד.
 
לאורך הקריאה בעלילה המופלאה שמתפתחת בקצב איטי במיוחד,
הכרתי את טס, טס אישה שמאבדת את עצמה, את משפחתה ואהובה עקב אירוע חד פעמי. לומדת לחיות  לבד, בסביבה לא מוכרת, לא הכי מקבלת ומפרגנת.
היא לומדת להיות צל של עצמה ובעלה.
 
לאורך הקריאה היא ממש עצבנה ברמת האופי שלה, היא הרגישה לי חלשה מידי, תלויה מידי ולא אחת שיודעת לעמוד על שלה.
 
לאורך 50 אחוז של הספר רק חיפשתי משהו שיכבוש אותי ויגרום לי לאהוב את טס להתחבר אליה, ואז ברגע אחד זה הגיע.
 
“רציתי בחזרה את טס. איבדתי אותה בחודשים האחרונים. יותר מכול דבר רציתי את חירותי”. 
כל מה שהייתי צריכה ממנה, זה שהיא תבין שהיא איבדה את עצמה, כי ברגע שהיא הבינה את זה היא התחילה להחזיר את עצמה לחיים ולהיות אישה חזקה.
 
מה שמאוד התחבר לי היה הרגע שהשיר של סלינה גומז התנגן ברקע, והזכיר לי את טס. 
Selena Gomez- “lose you to love me”
 
“To love, yeah
I needed to lose you to love me, yeah
To love, love, yeah
To love, love, yeah
To love, yeah
I needed to lose you to love me
I gave my all and they all know it”.
 
 
ברגע שטס איבדה את עצמה היא למדה להכיר בחוזק שלה, ברצונות שלה ולמדה להשיג ולעמוד על מה שרצתה ובעיקר להגשים את עצמה.
 
העלילה מאוד אמינה לנוכח התקופה.
הכתיבה הייתה אדירה, הסיפור שהסתתר בעלילה הוא זה שכבש אותי.
 
מה שהפריע לי היה שהספר התקדם לאט, הוא לא התרוממם ועד שהוא התרומם הוא נגמר.
 
מה שגרם לי להמשיך ולא להפסיק היה הרגעים שבהם הכנסתי את עצמי לסיפור, השאלות שהספר העלה אצלי, הלבטים והמחשבות שקפצו להם.
 
לספר יש קסם משהו ברמת ההסתכלות הפנימית ופחות העלילתית.
 
בנימה זו אשבח את הוצאת אהבות שניכרת העבודה הקשה באיכות התרגום והעריכה ועל זה מגיע להן שאפו.
 
חברים, אם אתם מחפשים ספר שיגרום לכן להסתכל פנימה לנפש שלכן זה הספר.
ממליצה מאוד.
 
 
תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה