נערת יום הולדת מאת פנלופה דאגלס.

סקירה מאת יפעת ארניה.

“…’יום הולדת שמח‘, 

היא אומרת, מגחכת כאילו היא יודעת שכנראה חשבתי ששכחה.

אני מחייכת חיוך רחב, פותחת את הקופסה הקטנה של ‘קריספי קרים’ ורואה ששה דונאטס.

זה כל מה שהספקתי לקנות על הדרך’, היא מסבירה.

היי, זו עוגה. בערך. אני לא מתלוננת.

….

מובן שלא ציפיתי שמישהו יקנה לי משהו, אבל נחמד שזוכרים אותי.

קאם, אחותי, ללא ספק תפתיע אותי עם חולצה יפה או עם זוג עגילים סקסי כשאפגוש אותה מחר,

ואבא שלי בטח יתקשר אליי מתישהו  במהלך השבוע

 

מדברים לא מעט על טאבו

מה מקובל ומה פחות

האמת, בגדול….אני טיפוס מכיל

אני בעד שהאהבה תנצח ואין לי יותר מידי כללים.

מה הייתי עושה אם אהבה חריגה שכזו הייתה מגיעה אל סף דלתי…?!

כנראה שרק ימים יגידו

ואם אפשר…אשמח לדלג על האתגר הזה

לא פעם הרהרתי במהלך קריאת הספר מהו טאבו?

מה פרויד היה כותב על זה…?

האם זה הרצון לדמות אב?

או בכלל הדחף של הגיבורה למשהו או למישהו יציב?

אחד כזה עם רווחה כלכלית

הרי לפני כמה עשורים,

אף אחד לא היה מרים גבה למשמע קשר שכזה

האמת????

אני לא פסיכולוגית ולא יודעת לענות על השאלות

אני כן יודעת להגיד שהספר הזה הוא פשוט תאווה לדמיון!!!

ספר שמראה לנו שגם אם קצת קשה והדרך לא תמיד קלה

האהבה תנצח

כי אין חוקים לאהבה!

 

ג’ורדן, נערה קשת יום שעובדת בבר כמלצרית.

אימה עזבה אותם כשהיו ממש קטנים….

אביה…לוזר שיכור שנשוי בשנית …או בשלישית…מי סופר.

למרות שיכלה להיכנס למעגל הקסמים של ה’לוזרים‘…

ג’ורדן לא מוותרת,

היא חזקה ולוחמת.

היא עובדת קשה ולומדת באוניברסיטה.

מבחינה זוגית…לא תמיד מצליח לה,

החבר שלה, קול, בשונה ממנה, מעולם לא היה צריך להתבגר..

תמיד היה מישהו שטיפל בו.

קול וג’ורדן עברו הרבה יחד,

הוא החבר הכי טוב שלה

והיא…פשוט סלחנית מידי

לפעמים רציתי ממש להיכנס לספר ולנער אותה…לכוון את דרכה

ביום הולדתה ה-19 קול היה אמור לאסוף אותה מהעבודה

אבל הוא לא הגיע ולא ענה לטלפונים..

ג’ורדן מחליטה להיכנס לסרט למרות שאין לה הרבה כסף…זה יום ההולדת שלה..

היא אוהבת מאד סרטים, בעיקר את של שנות ה-80.

היא לא מגיעה לשם הרבה בגלל הלימודים ולוח הזמנים הצפוף בעבודה,

אבל זה מקום חשוך ונחמד כשאתה רוצה ללכת לאיבוד, הוא מקום פרטי ושקט.

היא מתיישבת ליד פייק,

גבר חתיך ונחמד בשלהי השלושים.

הם אוכלים דונאטס, מפטפטים…

הוא מסביר לה את תובנותיו ממרום גילו,

“…הבטחת עתיד טוב דורשת השקעה ומחויבות.. אבל שווה את זה..”

היא נרגשת מאד,

מרגישה שהיא מוכנה לחיים.

הוא הופך להיות גיבורה החדש…

במשך כמעט 90 דקות.

היא שוקלת להכיר אותו לאחותה הגדולה.

פייק מבחינתו, אהב את הנינוחות של ג’ורדן.

הוא ידע שלמרות המתח המיני אין סיכוי בניהם,

הרי היא צעירה מידי ויש לה חבר..

הוא בהחלט השתעשע מהמחשבה.

אבל אז…מסתבר שפייק הוא אביו של קול

הוא קינא בבנו,

קינא בכל בחור בן 19 שיש לו הזדמנות להיות איתה.

נערת חלומותיו היא מחוץ לתחום!

היא של קול

והיא בת 19

אין מצב!

ולכן המחשבות הקצרות והמלוכלכות יישארו חבויות בראשו…

האמנם?!

קול היה עצור באותו הלילה והכניס אותם לחובות נוספים.

ומה פתרון הקסם…?!

ברור..

הם עברו לגור עם פייק עד שיחסכו

יש מביך מזה?!

 

בין קול לבין אביו יש משקעים רבים.

פייק הוא מעין תעלומה,

הוא רווק, אין לו עוד ילדים….

הוא נאלץ להתחמק מהבית כדי לא להיתקל בבנו.

ג’ורדן היא נערה, אישה בוגרת במיוחד.

אחת שלמרות גילה הצעיר יחסית, הבינה כי שום דבר, אף פעם לא הולך לפי התכנית

לפייק ולג’ורדן יש טעם משותף,

הם אוהבים סרטים של שנות ה-80,

הם אנשים שנלחמים כדי להצליח,

ויש להם טעם משובח במיוחד במוסיקה

הם אוהבים את Guns @Roses

https://www.youtube.com/watch?v=Rbm6GXllBiw&list=RDRbm6GXllBiw&start_radio=1&t=7

ברוס ספרינגסטין ועוד אומנים איכותיים.

 

ג’ורדן ילדה טובה,

היא נערה טובה שתהיה אמא טובה,

אחת שתבנה חיים.

הם נמשכים זה לזה,

יש להם שפה מיוחדת,

אבל פער הגילאים מטורף….

והיא…חברה של הבן שלו למען השם..

האם הם פשוט קורבנות של הנסיבות?

 

יש לה מנהג שנגע מאד לליבי,

היא מכבה כל נר בעצימת עיניים ובהבעת משאלה

ש…מחר יהיה טוב יותר מהיום

זו תמיד אותה המשאלה,

כל נ ,

כל פעם,

היא רוצה חיים שלא תרצה לברוח מהם לחופשה

זו מטרתה.

מבחינתה, משאלות יום הולדת לא תמיד מתגשמות, וזאת הסיבה שהיא לא מבזבזת אף הזדמנות כשהיא מכבה נר.

הלב שלי נחמץ…כאב ממש מתלאותיה של ג’ורדן.

ייחלתי לה עתיד טוב יותר.

היא אישה חזקה, שלמרות הקלפים הלא פשוטים שקיבלה בחייה..

נאבקה, שרדה,

נלחמה בכל שלב לעתיד טוב יותר.

היא פשוט רצתה להרגיש מיוחדת…

מישהי שזוכרים…

מישהי שמחה.

היא התחזקה, בגרה, למדה לעמוד על שלה,

למדה שהיא שווה!

כל מה שיגידו על הפרשי גילאים

פשוט לא מעניין.

רציתי שיהיה לה רק טוב!

רציתי שגם יומה להיות מאושרת יגיע,

רציתי שהיא תחזיק מעמד.

הספר הבהיר לי שוב,

הורים גרושים חייבים לדאוג לילדים ולשים את האגו בצד..

לא להרעיל את הילדים האחד על השנייה.

ידעתי שזה ספר מצוין בשבילי עוד לפני שהתחלתי לקרוא אותו.

היות והוא עורר אצלי עניין ותהיות הרבה לפני שהתחלתי לקרוא אותו.

וכשקראתי…הבנתי שצדקתי

הוא לא נעזב לרגע.

הייתי חייבת לקרוא ולוודא שבסוף,

לאהבה אין חוקים.

שבגרות היא תוצאה של ניסיון יותר מאשר גיל.

שכולנו על זמן שאול…

ובספרים כמו באגדות..

חייב להיות סוף טוב.

כי מה אגיד לכם…

אהבה טובה, זאת מהסוג הטוב..

כשמוצאים אותה צריך לשמור עליה.

אין דבר חשוב מזה.

 

אסכם בכמה תובנות

חיים פעם אחת,

“עופי על החיים!

הזמן טס כמו קליע שנורה מאקדח…והפחד נותן לך את כל התירוצים כדי לא לעשות את הדברים שאת יודעת שאת צריכה לעשות.

אל תטילי ספק בעצמך,

אל תהססי, אל תתני לפחד לעצור אותך, אל תהיי עצלנית, ואל תבססי את ההחלטות שלך על זה שהן יגרמו אושר למישהו אחר…”

המלצה רותחת

 

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה