נערת יום הולדת מאת פנלופה דאגלס.

סקירה מאת אורלי שטרית.

מהסופרת שהביאה לנו את “בולי ואת “עד שבאת את” המופלאים.

 

 

“משאלות יום הולדת לא תמיד מתגשמות, וזאת הסיבה שאני לא מבזבזת אף הזדמנות כשאני מכבה נר.”

בכל פעם שהיא לוקחת נשימה ומכבה את הנר יש לה משאלה קבועה:

“שמחר יהיה טוב יותר מהיום”

 

אמרתי לעצמי עוד טאבו? קראתי לאחרונה כ”כ הרבה מה יכול כבר להתחדש?

הפתעהההה ממש כמו יומולדת איזה ספר מוצלח לא יכולתי להניח מהיד עד לסיום קריאתו. הספר מאוד בוגר עם תובנות מעניינות לחיים ולקחתי איתי המון. במיוחד שלא משנה באיזה גיל אנחנו, תמיד לרדוף אחרי החלומות שלנו לקום ולקחת ולא לחכות לראות מה החיים יגישו לנו.

 

הספר נבנה לאט לאט בדיוק כמו שהעלילה צריכה להתפתח, אין בום טראח.

אני מגדירה כטאבו רומנטי איטי (ז’אנר חדש).

 

הספר מסופר בגוף ראשון לסרוגין מנקודת מבטם של ג’ורדון ופייק בגוף ראשון.

 

ג’ורדן  מבלה את יום הולדתה בגפה בבית קולנוע קצת סרבול וחוסר מזל גורם לה להתיישב לצד גבר מקסים שהוא לא רוצח סדרתי. היא מרגישה נינוחה וכיף לה מאוד. בסיום הסרט מתגלה שהוא אבא של בן זוגה ושהם חייבים לעזוב את דירתם ולעבור לגור איתו.

 

 

ג’ורדן –  (ע”ש הבחורה מהסרט “קוקטייל”) ילדת המומלדת בת ה- 19. בלונדינית אכפתית ובוגרת לגילה. היא אוהבת את שנות ה80′ ואת הצבע הוורוד. היא לומדת עיצוב נוף “אני רוצה להפוך את המרחבים בחוץ ליפים.” היא בודדה אין לה כמעט אף אחד והיא מרגישה לבד מלבד קול ואחותה. אימה נטשה אותה ואביה נשוי בפעם המי יודע כמה. לאורך הספר היא מרגישה נטל ונמאס לה. היא מחפשת את הפינה שלה.

 

ג’ורדן רגילה לחטוף חרא בפנים היא שותקת מתעלמת כי קול הוא לא סתם חבר “כאב לי, כאב לקול, ואני הייתי היחידה שידעה למה הוא הרגיש אחראי, הייתי היחידה שיכלה לדבר איתו. אחרי זה לא עזבנו   כן, קול שהיה פעם כל עולמה והיא הייתה עולמו. הם מתרחקים בשל התנהגותו. לא ברור אם מה ש”החזיק אותם יחד לא היה יחסי הידידות והטרגדיה שחוו.

 

קול לייסון – לוזר בן 19 אימפולסיבי כועס ומבולבל. חסר אחריות.  שותה בכדי לשכוח. אין לו יחסים טובים עם אביו כי גדל עם אם מניפולטיבית ושקרנית. כבר לא “סופר” את ג’ורדן הוא לא רואה אותה.הוא בהחלט צריך עזרה.

פייק  לייסון – האבא של קול בן ה- 38 חתיך מקועקע ושרירי. בעל חברת בנייה. הוא לא בליין גדול הוא שקט ובודד. בגיל צעיר הפך לאב למרות שלא התחתן עם לינזי קנמונט הוא מרגיש אשמה על כך שלא היה מעורב מספיק בחייו של קול וזאת בניגוד לרצונו. הוא מחליט לקום לבנות חיים במקום שהם יישאבו ממנו.

פייק תמיד שם בשביל בנו ודואג להזכיר לו את זה. הוא מרגיש אשמה  שהוא “מקלקל” את קול כי ככל שהוא עושה למען קול אז קול לא עושה בשביל עצמו.

הקשר בין ג’ורדן לפייק –

מיום שנכנסו לביתו הבית שינה את פניו. הן בנראות והן בריחות הבישול והאפייה. היא מרגישה שהוא מכיר אותה יותר מאשר היא אותו. אי נוכחותו של קול גורמת להם להתקרב יותר. היא מוציאה אותו מאזור הנוחות שלו. זה מתחיל בפנטזיות הדדיות. מהשקפה אחד על השנייה ונגמר ב…. הטמפרטורות מתחילות לעלות ולא ניתן לעצור אותם.

יש המון קטעים משעשעים לראייה:

” אתה כמו מערה. אתה לא מגלה את כל הסודות שלך בבת אחת. מי יודע כמה עמוק אתה מגיע, נכון?”

” כאילו…מתוך… מבפנים. האישיות שלך.”

 

ג’ורדון רוצה שמישהו סוף סוף ילחם עליה כי היא שווה האם לקול יש מספיק ביצים? האם ילך אחרי הלב או אחרי הנורמות ומה אנשים יגידו? האם יש לקשר כזה סיכוי בכלל? ומה קורה עם קול? איך הוא מגלה

ומה יהא? – לכו תקראו תקבלו תשובות וגם זיקוקים כי בכל זאת חוגגים כאן.

לסיום: ספר לוהט ושונה עם המון תובנות לחיים ובניהם:  לא לתת לפחד לנהל אותנו. שגיל הוא רק מספר, שלא כל שקר נועד לפגוע במישהו. שגם כשיש ילדים  לא לתת לחיים שלכם לעבור למושב האחורי. לא לתלות את כל התקוות והחלומות בסטנד ביי.

 

ציטוט מנצח: ” הזמן טס כמו קליע שנורה מאקדח” – אז עופו על החיים ואל תאבדו שנייה

נהנתי והתאהבתי עד כלות. עוד ספר משובח מבית אהבות.

 

נ.ב. גם אני בת 38 ולא הייתי מתנגדת לאיזה פייק אחד.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה