נישואים גנובים מאת דאיין צ’מברליין.

סקירה מאת איה אבראהים.

 

השנה היא 1944 ולגיבורת הספר שלנו, טס דה מלו, בחורה איטלקייה מליטל איטלי בבולטימור יש שני חלומות: להיות אחות מוסמכת ולהינשא לאהוב ליבה וארוסה, וינסנט.

 

וינסנט מתנדב בתור רופא לסייע בטיפול בילדים חלי פוליו בשיקגו וחזרתו מתארכת. טס נעתרת להפצרותיה של ג’ינה, חברתה הטובה ביותר, להתלוות אליה לוושינגטון. בהיסוס רב ומונעת מבדידות ונפש הרפתקנית, היא מסכימה. אך היא לא יודעת שכמה משקאות יותר מדי בחברת זר יהפכו את עולמה

 

בהיריון, מתוסכלת, מבועתת וחרדה מהעובדה שהיא חייבת להפר את אירוסיה כי לא תוכל לשקר לוינסנט ואז  החיים מחליטים להתעמר בה ולהמיט עליה עוד צרה, טס מתחילה לחשב מסלול. היא נזכרת שאבי ילדה הוא גבר בעל אמצעים וזכרה מאיפה הוא: עיירת היקורי, צפון קרוליינה ומחליטה לבקש ממנו סיוע כספי כדי שתוכל להתקיים, לסיים את לימודיה ולגדל את הילד שלה.

 

הנרי קרפט מחליט להיות גבר ולשאת באחריות ומציע לטס נישואין. אך הנרי הו בנאדם מאופק המכיל הרבה עצב למרות שהוא משדר ביטחון עצמי המתלווים למעמד, הצלחה וכסף. נישואים אלו מתבררים ככלוב חברתי, נטול קבלה מצד החברה בהיקורי ונטול אהבה מצידו של הנרי אם כי הוא אדיב אליה. היא סופגת לעג, מבטים מתנשאים והערות עוקצניות וכמובן, משנאת כל החברה.

 

נחושה להגשים את עצמה, טס ניגשת למבחני ההסמכה ועוברת אותם בהצלחה וכשמתפרצת מחלת הפוליו בעיירה, היא מחליטה להתגייס על אפו וחמתו של בעלה. בבית החולים, מוקפת חולי ומצוקה, טס פורחת.

 

האם טס תוכל להתגבר על שברון ליבה ואהבתה המתמשכת לוינסנט על אף היותה אישה נשואה?

האם הנרי יאהב אותה מתישהו?

האם משפחתו ובני העיירה שלו יקבלו אותה אליהם?

 

הסיפור מסופר בגוף שראשון. העלילה מתפתחת באיטיות למדיי אך משהו בה לופת את הקורא ולדעתי זו רוח התקופה. כן, 1944, כשנה לפני תום מלחמת העולם השניה. הרבה אמריקאים מגוייסים למלחמה, קיימת דלות במשאבים ויש תקצוב לכל דבר אך חייבת לציין שאין פירוט לאירועי המלחמה כלל, זו רק מסגרת הזמן בה הציבה הסופרת את העלילה.

 

הנושא השני שתפס אותי היה ההתנשאות הגזעית של האמריקאיים הלבנים על האפרו-אמריקאים. ההפרדה ורגשי העליונות היו בוטים ומקוממים. תיעבתי את עצם העובדה שמישהו הרגיש שהוא טוב ממשנהו רק בגלל צבע עורו.

 

הנושא השלישי והמשמעותי עבורי היה מעמדן של נשים באותה התקופה כפי שהצטייר ברומן הנהדר הזה. היה מצופה מנשים להיות יפות, כנועות, מטופחות, “נשיות”, לשחק את תפקיד עקרת הבית והאישה הקטנה. נשות החברה הגבוהה במיוחד לא ראו בעין יפה שאישה אחרת הינה בעלת שאיפות ורוצה לפתח לעצמה קריירה וזה באמת אבל באמת, בעיניים של 2019, מקומם. הדבר הכי חשוב בבן אדם ובמיוחד באישה זה הגשמה עצמית, לעסוק במה שאוהבים ולהיות פרודוקטיביים.

 

 

דמויות המשנה שיחקו תפקיד חשוב בעלילה וכל אחת תרמה את שלה לעיבוייה. היו כאלה שאהבתי וכאלה שהוציאו ממני כעס, תיעוב ואף חשק לנער אותן.

הערצתי את טס על שעמדה על שלה, שהתחילה בתור דמות פחדנית, כנועה ומבוהלת לאחת שזוקפת את ראשה בהתרסה ומשיגה את מטרותיה. אהבתי את יכולת הנתינה וההכלה שלה. לבחורה יש סבלנות ולב זהב.

 

המחקר שערכה הסופרת היה יסודי ואהבתי את שזירת פיסות היסטוריה קטנות בין אם בהקשר לתקופת המלחמה בארה”ב באותה התקופה ובין בהתפרצות מחלת הפוליו והטיפול בה. היה מעניין לקרוא על דרכי ההתמודדות. עוד אהבתי בחירת מקומות ואירועים אמיתיים אם כי לקחה חופש ספרותי בטוויית העלילה והתוצא היה רומן היסטורי עתיר רגש הנע בין אובדן, אבל, אהבה, תקווה, הגשמה עצמית.

 

לסיום, ספר מקסים שנהניתי מאוד לקרוא ולוקחת איתי חיזוק לאני המאמין שלי שכל אחד חייב את זה לעצמו להגשים את ייעודו בחיים ולעמוד בכל אתגר שהחברה או הנסיבות יעמידו בפנינו ולא לתת לאף אחד לזלזל בנו או להקטין אותנו וכמו שאומרים באנגלית:

They said I couldn’t, so I did.

 

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה