נוסקת מאת קריסטן אשלי.

סקירה מאת יעל אסולין.

ספר שני בסדרת “מגדלנה”, קדם לו “הצוואה”.

**  “להתחיל מחדש.
זה מה שאני צריכה.
זו הסיבה שבגללה אני כאן.
כדי להתחיל מחדש.
הבעיה היתה שכדי לעשות זאת היה עליי לחזור אחורה ולתקן שגיאות מהעבר.

 

אין ספק שקירסטן אשלי שנויה במחלוקת. לספרים שלה יש קצב איטי יחסית והיא מרבה לתאר כמעט הכל לפרטי פרטים ולא כולם מתחברים לזה כך שאו שאוהבים אותה או שלא, ואני ללא ספק שייכת למחנה שאוהב אותה. היא כבשה את ליבי ב-‘הצוואה’ המעולה, שבתה אותו עוד קצת ב- ‘ההימור’ המקסים ועכשיו מגיע אלינו ‘הנוסקת’ שהוא ההמשך של ‘הצוואה’ ומתרחש בנקודת זמן אחרי שהצוואה מסתיים. הספר מביא לנו את סיפורם של אמיליה הת’וואיי ושל מיקי דונובן, הכבאי השרמנטי וחברו של ג’ייק אותו הכרנו עוד ב-‘הצוואה’, ומה אגיד לכן- נסחפתי לתוך הסיפור כבר מההתחלה, כאבתי את כאבה של אמיליה ועקבתי בשקיקה אחרי החיים החדשים שהיא בונה לעצמה לאורך העלילה.

 

** “הייתי חייבת להחליט.

להישאר במקום הנמוך הזה ולאפשר לעצמי לשקוע הלאה.

או להוציא את הראש מהתחת ולקחת את עצמי בידיים.

 

מבחינתי הספרים של קירסטן הם הרומנטיקה במיטבה- מרגשת, כואבת, אופטימית ואת כל זה מצאתי גם בספר הקסום הזה שסחף אותי עוד מהפרולוג שלו ופשוט לא יכולתי להוריד אותו מהיד עד שסיימתי.

 

אמיליה הת’וואיי

בגיל 47, גרושה, מסוכסכת עם האקס, מנותקת מההורים והכי גרוע- ללא ילדיה המתבגרים שאינם רוצים קשר עימה, אמיליה מחליטה לצאת מהשפל שבו היא נמצאת ולהתחיל פרק חדש בחייה. היא עוזבת את ביתה ועוברת למגדלנה, לשם בעלה לשעבר עבר עם אישתו החדשה והילדים, במטרה לזכות מחדש באהבתם של ילדיה ולבנות את חייה מחדש. אמיליה יודעת שהמשימה לא תהיה פשוטה (למה? תקראו בספר מדוע הם בחרו להתנתק ממנה) אך היא נחושה להצליח.

 

** “עליי להבין מה אני רוצה.

עליי להבין מי אני.

עליי ליצור בית.

עליי לשוב ולזכות באמון ילדיי.

עליי לבנות לעצמי חיים.

עליי לבנות את כבודי העצמי.

עליי להפסיק להתנהג כמו אידיוטית, חלשה, אנוכית וטיפשה.

עליי להתחיל לדאוג לעצמי.….

…. אני חייבת לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל מחדש. “

 

מיקי דונובן

את מיקי המקסים הכרנו לראשונה בספר ‘הצוואה’ וכבר שם אי אפשר היה שלא להתאהב בו.

מיקי, גרוש עם שני ילדים, מתנדב במכבי האש, עובד בעבודה שהוא לא אוהב (יותר נכון- אוהב אבל עם בוס שהוא שונא) ומתמודד עם גרושתו האלכוהוליסטית ועם רצונו להגן על ילדיו ממעשיה.

ומה קורה שלמשוואה המסובכת הזו נכניס שכנה חדשה, עם עבר מסובך, שכובשת את ליבו?

מיקי הוא ג’נטלמן אמיתי, כמו פעם, שיודע איך להתייחס לנשים (ואיך אסור ) ומאמין שתמיד חשוב לשמור על כבודה של אישה, גם אם היא זרה.

 

** “אני גרוש,” הוא הכריז בישירות בוטה “דברים קורים. לפעמים זה לא נעים. אני מבין את זה. גם אני מקווה שלא אצטרך לעשות את זה שוב, בעיקר כי אני לא רוצה שזה יקרה לך שוב. אבל אם כן, ולא תוכלי להתמודד עם זה, אני ממש ממול. ואני לא מציע רק כדי להציע, אלה לא סתם דיבורים. אני מתכוון לכל מילה. מה שקרה בינך לבין הבחור הזה שייך לעבר. עכשיו זה הבית שלך, ובית אמור להיות מקום בטוח. וגם אילולא היית בבית שלך, הוא צריך לכבד אותך. את תעמדי על זה, ואם הוא לא יסכים, אני אהיה שם כדי לגרום לו להסכים או כדי לעצור אותו. ואני מתכוון לכל מילה.”

 

הספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של אמיליה (למעט שתי נקודות בודדות מנקודת מבטו של מיקי) ועוקב אחרי מאמציה לבנות את החייה מחדש, במלחמתה לזכות מחדש באמונם של ילדיה ואחר היחסים הנרקמים עם מיקי וההתמודדויות שלהם ביחד ולחוד עם הילדים, האקסים וכל מה שקורה מסביב. מדובר במאבק לא קל, אנו רואים את בדידותה של אמיליה ואת הקשיים שהיא חווה והמחברת מעבירה זאת בצורה נפלאה שממש הרגשתי את ליבי נמחץ כל פעם שהבנתי כמה שהיא בודדה, ונשבר ממש כשקראתי על יחסם של ילדיה אליה וכמה זה כואב לה אך למרות הכל היא לא נשברת.

 

** “אודן הרים את עיניו. הילד היפה שלי, שירש מאביו את כל מה שאהבתי (ויותר מזה), הביט בי ללא רגש, וגרוני השתנק לחלוטין.

בתי בת הארבע־עשרה, פיפה, נרתעה למשמע קולי.

סכין ננעצה בי.

הסכין העמיקה עוד ועוד כשזזתי הצדה והם חלפו על פניי, בעוד אודן מסיט ממני את מבטו, ופיפה כלל לא מסתכלת עליי.….

…. עמדתי לא רחוק ולא קרוב ואמרתי, “זהו זה, ילדודס. זה הבית החדש שלנו.”

שפתיו של אודן התעוותו קלות.

אולימפיה נראתה משועממת.

גם זה פצע אותי, אבל המשכתי הלאה.

האני החדשה.

לא משנה כמה עמוק יפצעו אותי, אני חייבת להמשיך הלאה. לעולם לא ליפול אחורה. לעולם לא לסגת. לא יכולתי להניח לאף אחת מחולשותיי לעכב אותי בדרכי לאתחל מחדש את משפחתי “

 

מה שאני אוהבת בספרים של קירסטן אשלי זה שהדמויות שלה בוגרות ובשלות. לא מדובר באנשים בשנות העשרים- שלושים לחייהם כמו ברוב הספרים בז’אנר אלא באנשים כמעט באמצע החיים, שכבר ראו ועברו לא מעט בחייהם ולכן ראיית העולם שלהם היא בוגרת יותר, מפוקחת יותר ורצינית יותר. קרסטן גם מעבירה בצורה נפלאה את הרגשות שלהם, את הצורך שלהם להרגיש אהובים ושייכים, גם לקראת גיל חמישים.

 

** “אין לך שום מושג מה אני צריכה,” לחשתי “ומה שעצוב זה שלא שמת לב שכבר נתת לי כל מה שאי פעם נזקקתי לו, כשאפשרת לי לשבת לארוחת ערב עם המשפחה שלך.”

 

וכמובן ששמחתי גם להציץ מחדש לחייהם של גוז’י, ג’ייק ואליסה האהובים מהצוואה, שמראים לנו שאחד הדברים שהכי עוזרים לנו להתרומם מהשפל, אלו חברים טובים. ג’וזי ואליסה פוגשות באמיליה ועוטפות אותה בהמון אהבה ועוזרות לה להתמודד עם הקשיים בצורה ומעוררת חיוך ומחממת את הלב.

 

** “את פוחדת,” ציינה אליסה.

הבטתי בה. “כמו שאמרתי, מבועתת.”

“לא,” היא ענתה ברכות. “פוחדת שזה יצליח.”

“אני…”

“ואז זה יתפרק,” השלימה……

…. “אין ערבון בחיים. אבל הסיכון היחיד ששווה לקחת הוא לתת אמון באהבה. אז תיזהרי כשאת קופצת פנימה, יפיפייה, ושתהיה לך נחיתה מאושרת,” אמרה אליסה.

 

אז תצטרפו לאמיליה ומיקי בסיפור הקסום הזה וראו כיצד ביחד ולחוד הם מתמודדים עם החיים, עם הילדים ועם האקסים והאם מול כל הקשיים הללו הם גם יצליחו לבנות זוגיות חדשה ובריאה? או שהטירוף והלחצים שמסביב ינצחו את האהבה עוד לפני שתפרח?

 

** “אתה מבין, בשלושה חודשים גרמת לי להרגיש בלתי מושכת, לא נחשקת, לא רצויה, לא נחוצה. לקונראד זה לקח עשרים שנה.” הוא התכווץ, ולמרות הכאב הרגשתי את ההתכווצות הזו בעומק ליבי, אבל התעלמתי וסיכמתי, “אני לא כמהה לעוד, מיקי. אז למה שלא פשוט נניח למה שלא היה בינינו, בעצם, להמשיך לא להיות?”

 

ואי אפשר לסיים בלי ציטוט שיהווה חומר למחשבה לדרך J :

 

 

** “הטעויות שאנחנו עושים בחיים לא מגדירות אותנו, איימי. רק מה שאנחנו עושים אחרי שטעינו.”

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

לרכישת מארז “מגדלנה” לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה