נוסחת הנשיקה מאת הלן הואנג.

“עוד חדר מלון, עוד מיטה ועוד לקוחה בזרועותיו. יום שישי רגיל. רק שהוא מעולם לא הרגיש כל כך חשוף, כל כך גולמי, והוא עדיין היה לבוש במכנסיים הארורים שלו. “

 

בבניין שלי גרים זוג מקסים, הורים לילד מתוק ויפהפה, קוראים לו עומרי, הוא בן 10 ויש לו אוטיזם. אני פוגשת אותם לרוב במעלית. כשהאמצעית שלי, הרגישה מכל ילדיי , לחשה לי יום אחד “אמא משהו לא בסדר איתו” ישבתי והסברתי לה מה זה אוטיזם והיה לי כל כך חשוב שהיא תבין “שלא בסדר” הוא מונח לגמרי גמיש, ובנוסף כך עומרי נולד וכל ילד הוא אוצר של ההורים שלו. 

“נוסחת הנשיקה” מביא משהו שונה וייחודי שמעולם לא קראתי בז’אנר הרומנטי. הגיבורה היא אישה עם תסמונת אספרגר (הפרעה על הרצף האוטיסטי) והגיבור הוא נער ליווי. כשסיימתי לקרוא אותו, מלבד העובדה שנהנתי מכל רגע כי מדובר בספר מעולה, הבנתי כמה חשוב לקרוא ספר על אוטיזם במיוחד כשהסופרת עצמה אובחנה על הרצף האוטיסטי ולכן כל התחושות בספר הן לגמרי תחושות שהיא חוותה בעצמה (גם אם קצת מועצמות לצורך העלילה).

סטלה ליין היא אישה בת 30, מפתחת אלגוריתמים חכמה ועשירה מאוד, היא עצמאית לחלוטין וגרה לבדה ויש לה הפרעה שהיא מסרבת שתגדיר אותה… יש לה אספרגר. לסטלה קשה להבין מצבים חברתיים, מגע ורוק מרתיעים אותה ולכן עד גיל 30 היו לה מעט מאוד מצבים אינטימיים עם גברים שבכולם היא סבלה ורק חיכתה שיסתיימו. כשאימה מתחילה לדבר איתה על נכדים סטלה לוקחת את העניין כמו כל דבר בחייה, כפרוייקט. היא פונה לסוכנות ליווי כדי “להתאמן” על סקס. מתוך מחשבה שכמו כל דבר גם סקס היא פעולה שאם תעשה אותה כמה פעמים בסוף תתרגל אליה ואולי אפילו תצליח להנות.

מייקל הוא נער ליווי בן 28. פעם בשבוע, בימי שישי, הוא מוכר את גופו כדי לשלם על חשבונות וחובות שהצטברו, מעולם הוא לא נקשר אל הלקוחות שלו, הוא לא מוסר את הכתובת או הטלפון שלו . מייקל גדל במשפחה גדולה לאבא אמריקאי ואמא ויאטנמית, אך לאחר שאביו ברח והשאיר את המשפחה נטושה וענייה הוא למד לא לבטוח באף אחד. כשהוא פוגש את סטלה הכל משתנה.

סטלה ומייקל מתחילים להיפגש לזמן מוקצב , וכל מפגש מביא איתו עוד ועוד גילויים. סטלה מגלה שהמגע של מייקל הוא מגע שגורם לה לראשונה בחייה להתרגשות, שהסבלנות שלו היא נדירה וחשובה לה הרבה יותר ממה שהוא יודע. מייקל מגלה שסטלה היא היחידה שבאמת מתעניינת בו כבן אדם , הוא מגלה שהוא מחכה לכל מפגש שלהם כמו אדם שצמא למים.

האם מערכת יחסים כזו יכולה להחזיק מעמד? ומה יקרה לשניהם כשהזמן שהגדירו ביחד יחלוף?

העלילה מסופרת מצד סטלה ומייקל בגוף שלישי. בעיניי הבחירה הזו קצת תמוהה, רציתי “להרגיש” את דמותם בגוף ראשון שהוא אישי יותר ובעיניי מתאים יותר לעלילה, אבל זה לגמרי לא פגם לי מההנאה מהספר!!! התחברתי לגמרי לסטלה ומייקל, הרגשתי את הכאב, הצער וגם את הרגעים המצחיקים והמביכים שלהם.

הספר הזה מלא בקסם. למרות שהוא עוסק באוטיזם, הוא מצחיק, רומנטי ולוהט. הכתיבה טובה, העלילה מצויינת ומביאה איתה משהו חדש וייחודי יותר מהעלילות הסטנדרטיות בז’אנר, ולמרות שהיו כמה קטעים שהיו בעיניי לא אמינים, וגם מעט קלישאות (בהתאם לז’אנר) נהנתי מכל רגע. ולמקרה שתהיתם, הסקס בספר לוהט לוהט לוהט !!

“עם אנשים אחרים, לא אכפת לה מה יחשבו. עם מייקל, היא זקוקה נואשות שיקבל אותה. יש לה הפרעה , אבל זה לא מגדיר אותה. היא סטלה. היא אדם ייחודי.

אין שום דרך להציל את המצב הזה. שום דרך לגרום לו להישאר.”

 לסיכום, ספר חשוב, מקסים ומלא באהבה. מומלץ בחום !!!

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה