נגד כל הסיכויים מאת שלי סול.

סקירה מאת אורלי שטרית.

 

‘הלוואי שתמיד היינו ככה, שנינו לבד, גבר ואשה, בלי כל השאר.’

זה אפשרי לחיות בתוך בועה? כאילו רק אני ואתה?

 

 

זוכרים את הסדרה “מרחק נגיעה”? כמה שאהבתי אותה.

וגם את “סרוגים”, “שטיסל” ו”שבבניקים” – יצר המציצנות והסקרנות שלי גדול, ריאליטי במסווה של סדרת דרמה זה מושלם. וכאלו מהחיים שיכולים בקלות להיות אמיתיים זה הדובדבן שבקצפת.

 

אני אוהבת ספרים שעוסקים בנושאים לא פשוטים, אוהבת לקבל מנת ישראליות לפנים.

חרדים/חילוניים, יהודים/ערבים מערכת צבאית מול אזרחית. כל מה ששנוי במחלוקת ולא בקונצנזוס ובסטטוס קוו, מעניין אותי.

מעניין אותי הלך הרוחות והמחשבות שנמצאות פנימה בכל אחד מאתנו. מעניין אותי השונה והאחר מולי. וכן, אוהבת שלפעמים דעתי משתנה תוך כדי. אוהבת לגלות ולהכיר את מי שגר סביבי.

 

זהו רומן מסוג שונה, שנכנס לנבכי הלב בחברה הישראלית חופר פנימה ומעלה שאלות שאין אחד מאתנו שלא נתקל בהם, הפעם דתיות מול חילוניות. קריירה מול משפחה, דעת החברה או דעתך שלך.

שלי, מפגישה בין שני קטבי החברה דרך סיפור אהבה.

 

“איתך אני רב אלוף”,

עם המדים אני רב סרן, ובאתי לכאן כי אני רוצה להמשיך להיות גם רב אלוף ולא רק רב סרן.”

 

עמוס בן ה27 הוא מלח הארץ. רב סרן בצבא, הוא חובש כיפה והוא ממפוני גוש קטיף. הוא מצולק מההתנתקות שגרמה לו לבעיית אמון קשה. עמוס הוא דמות נערצת במגזר והוא גם מעוטר.

זוהרה בת ה30 היא קיבוצניקית במקור וירושלמית בהווה, סטודנטית בבצלאל ודעותיה שמאליות. היא תמיד חושבת מה נכון ומה מותר.

 

אז מה קורה שבגלל גופייה התחיל סיפור אהבה? מה קורה שהמח מאותת להיזהר ולהתרחק, אך הלב בוחר אחרת?

המשיכה ביניהם עוצמתית כבר מההתחלה, האם בגלל שזה “אסור” זה מרגיש יותר רצוי?

 

היו קטעים בסיפור שבהחלט היה לי חם.

זוהרה עשתה לו גם את תרגיל “סנדי” כן, זה מגריז. עמוס, תעשה לי דני גם, פליזזז.

 

האם מספיקה הגמישות המחשבתית שלהם? או שהסביבה תסגור על הקשר על לאובדנו המוחלט? כי מה ש”חריג” הוא מוזר. כי מה ששונה לא מתקבל בקלות.

 

 

“לך יש שם של נביא, רועה צאן, מנהיג! זוהרה קרויה על שם מישהי שהיה לה אומץ לאהוב, אפילו אחרי שאיבדה אהוב. אולי תסביר לי איך זה יכול להיות שדווקא שניכם מוותרים? היא מכבדת את דעותיך ואמונותיך, אתה מכבד את רצונה, ושניכם מכובדים ואומללים עד בלי די.”

 

זה לא משנה אם את קיבוצניקית או מתנחלת, בהחלט יש יותר דמיון משוני.

בסופו של יום כולנו מחפשים את האחד שלנו שנחייה אתו, ולא עם השכן שלו.

 

אהבתי ששתי המשפחות (ההורים לפחות) מכילות פתוחות וקשובות.

התחברתי לדמויות ולמה שעברו חשו וחוו אך הרגשתי שלא הצלחתי לחדור את עומק הדמויות עד למיצוי מלא וזאת כיוון שיש לי בעיה עם גוף שלישי אבל זו אני,

לא אשמתה של הסופרת. אופסי, לא בדקתי בכלל את העניין לפני שהתחלתי.

אם היה מסופר בגוף ראשון אין ספק שהייתי עוד יותר מאוהבת.

 

הבנתי גם מהיכן נובעת האטימות, שרגילים למשהו אז מקובעים.

גם לשינוי נדרש זמן.

הספר היה עדין והעביר את המסר בצורה רגישה.

אהבתי את הדמות של עמוס מאוד.

זוהרה עצבנה אותי לרב, ולעיתים נפלתי ברשתה.

שניהם התאמצו מאוד, אך נראה שעמוס קצת יותר.

 

 

לסיכום: האחר הוא אני, זה המסר שלי.

רומן קצר וקליל שמעמת אותנו עם ההוויה הישראלית בנושא דתיים /חילוניים  משפחה וקריירה.

 

 

ממליצה לקריאה.

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה