מרכבות באיילון מאת לימור מויאל.

סקירה מאת יעל אסולין.

כבר זמן מה שמדגדג לי לנסות לקרוא ספר שמתעסק ברומן בין גברים ושמעתי לא מעט המלצות על הספר הזה שחיכה לי הרבה זמן בנייד, אז החלטתי סוף סוף לנסות ומה אומר לכן- מהרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק לקרוא וסיימתי את הספר באותו היום, כי הספר הזה הוא הרבה יותר מרומן בין שני אנשים. לא, הספר הזה הוא למעשה מסע של גילוי עצמי, התמודדות עם רגשות לא מוכרים ופחד משתק שנובע מהם.

בספר אנחנו נחשפים לדן גרין, בעליה של חברת גרינטק טכנולוגיות המצליחה, שעל פניו הכל הולך לו טוב אבל למרות זאת הוא לא מאושר. הוא מתגרש מאשתו, שבוי בתוך זיכרונות מאביו שיחסיו עימו לא היו טובים ונראה שהוא שולט בחייו גם לאחר מותו כך שלמעשה דן לא מוצא את עצמו. על מנת לנסות למצוא משמעות חדשה לחייו הוא מקבל הצעה לנסות לתרום מעצמו לסביבה ומחליט לאמץ חייל בודד ולתת לו בית וכך נכנס לחייו תום פרימן- חייל בודד והומוסקסואל שעלה מטקסס על מנת להתגייס אבל לא רק, הוא עלה גם בשביל לברוח. ממה? את זה צריך לגלות לבד.

אך מה שהתחיל בתור התנדבות תמימה חושף את דן לרגשות חדשים ולא מוכרים שמפחידים אותו והוא מוצא את עצמו בתוך סערה רגשית שאינו יודע כיצד להתמודד עימה.

בכתיבה נפלאה מצליחה הצליחה המחברת להכניס אותי לתוך עולמם ומחשבותיהם של דן ותום וממש הרגשתי שאני עוברת יחד עימם את ההליך המטלטל שבו דן נאלץ להתמודד עם רגשות לא מוכרים, מפחידים. הרי הוא סטרייט גרוש אז מה פתאום הגוף שלו מתחיל להגיב אחרת כל פעם שהוא ליד תום? ולמה הוא מרגיש שהוא הולך לאיבוד בתחושות לא מוכרות שהוא לא יודע מה לעשות איתן ומה משמעותן?

המחברת הכניסה אותי כל כך טוב לתוך ראשיהם של תום ודן שהרגשתי כאילו אני חשה את כל רגשותיהם, ומחשבותיהם. כאבתי את כאבם, חששתי יחד עימם מהלא נודע ושמחתי יחד עימם. אפילו הכתיבה בגוף שלישי, שפעם לא הייתי מתחברת אליה, זרמה לי בצורה טובה והכניסה אותי לראשיהם ומחשבותיהם של דן ותום לסרוגין ועזרה לי להבין ולהזדהות עם הדמויות יותר בקלות.

ומה לגבי קטעי הסקס? תהיתי איך זה יהיה לקרוא סצנות אירוטיות בין גברים וגיליתי שהסצנות הללו כתובות מעולה, בצורה עדינה ואירוטית שגורמות להרגיש שהן כמו חלק בלתי נפרד מההליך שהדמויות עוברות כך שלרגע אחד זה לא היה לי מוזר למרות שזו פעם ראשונה שאני קוראת סצנות כאלו.

אהבתי לקרוא את ההתמודדויות של דן עם הלא נודע ובמקביל את ההתמודדות של תום שנשבע לעצמו שלעולם לא ייתן לעצמו לפתח רגשות לסטרייטים אך מה לעשות שהפעם הלב לא מקשיב לראש? אהבתי את התזכורות של כביש איילון בהקבלה לרגשות ולמצב הרוח של דן והכי הכי אהבתי את בועות הסבון. מבחינתי הספר הזה היה בועת סבון אחת גדולה של אושר ולימד אותי לחפש את הבועות הללו יותר ולהעריך אותן יותר ומי שקראה את הספר תבין על מה שאני מדברת ומי שלא- לכו לקרוא ותיסחפו ותתאהבו כמוני בדן ותום ותבינו גם מה המשמעות של אותן בועות הסבון.

הספר הזה מקבל ממני חמישה לבבות סגולים ואף יותר ואני ממליצה לא לוותר עליו

ואסיים עם ציטוט ששבה את ליבי ובהחלט ניתן לקחת אותו כשיעור לחיים:

** “תלמד לחיות את החיים שלך, זו יכולת נדירה, רוב האנשים פשוט קיימים.”

 

הסתקרנתן? קריאת הפרק הראשון ורלכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה