מרופטת מאת דבני פרי.

סקירה מאת אורלי שטרית.

ספר ראשון פרי עיטה של הסופרת המוכשרת שאני קוראת וכבר מציינת בפניכם שהיא אצלי מסומנת כהבטחה, נשבתי בקסמה ובדרך כתיבתה.


 


ספר שמדבר על הזדמנות שניה, על לתת את הלב והנשמה למי שזקוק לך. על להילחם על החיים שמגיעים לך. הסיפור נוגה ומרגש והזיז אצלי המון מקומות בלב.


אני אוהבת לקחת את המרופט ואת האבוד ולגרום להם לזהור.


ת׳יאה לנדרי ברמנית ואמנית בנשמה. היא יודעת מה מקומה בחברה. היא שורדת המסתפקת במועט.


היא מרגישה שהצליחה לקטוף את הירח כשלילה אחד בבר בניו יורק השיגה את החלום.


אך הוא הסתיים מהר כאילו היה חיזיון תעתועים.


חוץ משמו: לוגן היא לא יודעת עליו כלום. היא חיפשה אותו אך לשווא. פוף, נעלם.


לילה אחד רווי יצרים משנה חיים, הוא השאיר לה מזכרת מבלי שידע.


אך היא ויתרה על התקווה שתפגוש אותו שוב.


 


היא עוזבת את ניו יורק ומגיעה למונטנה ללארק קוב בעקבות הייזל שמגיעה לעזרתה ומרימה אותה.


היא מתחילה להרגיש שווה. להאמין בעצמה ולהילחם למען בוטן שלה.


 


לוגן קנדריק מגיע ממשפחה עשירה הוא האליטה עורך דין מצליח שניחוחו ארמני אך ההצלחה לא סינוורה אותו. הוא קסם של בחור ומכור לעבודה. וכל רצונו הוא נתינה. הוא מעולם לא הסתמך על המזל הוא למד את היריבים שלו וידע איך לפעול בכדי לסגור עסקה. הוא התמקד במשהו וגרם לו לקרות.


אך מה קורה במפגש אקראי לאחר שש שנים בו הוא מגלה שיש לו ילדה? מזאת שנשבה בקסמה ונעלמה?


אוהווו, כאן כבר לו יעזור לו התחכום והעוצמה.


הוא לא עומד בפני יריב אלא בפני מה ששינה את חייו מקצה לקצה. צ׳רלי בת החמש.


הרי כסף לא קונה אושר או אהבה.


 


לוגן ות׳יאה


איש העולם הגדול מול נערת הפרברים, עושר מול עוני, הפשוטה מול המתוחכם.


נשמעים קצוות הכי מנוגדים נכון? מעניין אם והכיצד יצמצמו פערים.


 


ניצבות כאן שאלות רבות הזקוקות למענה. אין כאן אינטריגות ובלאגנים ביחסים בין השניים.


אך המשברים מגיעים גם מגיעים, המרחק המשפחה והעבודה הופכים את החיים למאתגרים.


האם סוף טוב יהיה פה?


 


אהבתי במיוחד: שהסופרת נתנה לנו את כלל הזוויות להתמודדויות השונות מפי שתי הדמויות.


קראתי אמנם, אך הרגיש לי כצפייה בסרט בה אני מבינה כל פסקה לעומק. מכילה את התחושות.


 


 


לסיום: 


הופתעתי בענק מהספר הנפלא והקסום הזה שעשה לי נעימי והסתיים עם חיוך. ספר רומנטי ומרגש הנוגע בפערי מעמדות בשוני ובבדידות, בכללי חברה שדואגת להגדיר ולהזכיר לכל אחד את מקומו. אך גם על הזדמנות שניה שלא בכל יום נקרית בדרכך, אין בעולם משהו שהוא בלתי אפשרי שאינו מושג


שהרי גם בירח הולך כבר אדם….


לכל אחד מאתנו יש תקרה- זה נתון.


למרות שיש אמרה שאומרת כי השמיים הם הגבול….אפילו הציפורים יודעים מתי להפסיק לעוף גבוה יותר.


 


תציינו לעצמכם חלומות ונקודות ציון בדרך למטרה ותגשימו אותם. תאמינו כי זה אפשרי.


הכל צפוי והרשות נתונה….


ממליצה בחום לקריאה

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה