“מעל ומעבר”, “מעבר לזמן” מאת ג’ול אי. אן.

 

 

סקירה מאת יפעת ארניה.

 

“..רוב חיי הרגשתי שאני איזה אוצר נסתר.

רוב חיי ביקרתי אצל מומחים בזה אחר זה, עברתי מבית ספר פרטי אחד לשני,

חיכינו שמישהו יגלה להם מה הכישרון שלי.

כמה אני שווה.

דמיינתי את המבט שלהם, כאילו שהם זכו בלוטו….

עד שסיימתי תיכון כבר הספקתי לצבור מספיק נקודות כדי לדלג על השנה הראשונה בקולג’….

לא זכיתי בלוטו. אני לא אוצר נסתר..”

 

עכשיו בנינו,

בואו נודה הרי כל ילד בעיני אימו…’ברבור’ יפה תואר, לא?!

בעיקר היום…כולם נסיכים אם לא הפליגו והפכו להיות מלכים…

אבל מה עם הציפיות….הדרישות…?!

כן, אני יודעת שהרבה כבר ציינו את הדואט הזה כאחד המושלמים

ונכון…  שציינו שהוא Masterpiece.

מה אגיד לכם,

לא הגזימו,

Wowwwwww

שאלוהים יעזור לי,

מה בדיוק קראתי עכשיו?!

זה אמיתי?!

מודה, עדיין לא נרגעתי מהדואט הנדיר הזה.

הוא פשוט דואט מדהים

כזה שנגע בכל הפחדים שקיימים בי…

חששתי ממנו רבות..

ולמרות זאת, למרות שבדרך כלל אני בורחת מכאלה נושאים

כמו מאש…

הפעם הייתי כמו פרפר שחייב לגעת באש הלוהטת.

הדואט הזה שבה את ליבי מהשנייה הראשונה.

הוא פשוט כתוב בצורה כל כך מבריקה,

שלא הצלחתי להניח אותו אף לא לרגע.

חברות כעסו עליי שלא קראתי אותו עד עכשיו…

ועכשיו אני פשוט מבינה.

בפירוש, הופנטתי.

 

סוויזי הייתה ילדה מחוננת…

אבל לא בצורה רגילה,

חכמה… אבל לא בהכרח גאונה…

היא אחת שזוכרת אירועים היסטוריים אקראיים,

לא כאלה שבהכרח חשובים.

היא סיימה קולג’ ועבדה כמעצבת גרפית,

אך החליטה להשלים הכנסה כאומנת למורגן, תינוקת מדהימה.

אימה של התינוקת נפטרה בלידתה

ואביה נתניאל… שבור ואבל לחלוטין

הוא פרופסור לאנטומיה,

מנסה לעבוד, להתאבל ו… לגדל תינוקת…

פשוט זקוק לעזרה…

הרי לא סתם אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד…

הכפר שלו היה בהחלט קטן,

הבית שלהם כולו אבל, דומם ועצוב.

בהחלט בית שזקוק להחייאה.

אז גיסתו…גייסה את סוויזי לעזרה.

אבל אז התחילו לה תחושות דז’ה וו

זכרונות… די ברורים…

זה היה מצחיק, מבלבל, ולעיתים… בלתי שפוי…

 

זיכרו,

הפגמים שלנו הם אלו שמעניקים לנו אישיות.

בני האדם יכולים לטעות,

כולנו עלולים לעשות זאת.

הרי וודאות מלאה לא מובילה לשום מקום מלבד כישלון.

האהבה לעולם לא מתה,

אנחנו פשוט חווים אותה בצורות שמשתנות כל העת,

כמו הגאות וכמו הכוכבים שבשמי הלילה.

אנחנו אוהבים אנשים מסיבות רבות ושונות.

אנשים שנכנסים ויוצאים מחיינו מעניקים לנו חוויות.

האנשים שבחיינו מעניקים צבע לקיום שלנו.

כשאנחנו אוהבים,

אנחנו בוחרים לתת חלק מהלב שלנו,

חלק מהנשמה.

האושר של אהובנו הוא אושרנו,

הצער שלהם הוא צערנו

וכשהם מתים…

חלק מאיתנו גם מת…

תחרתו בזיכרונכם כמה שיותר תמונות של רגעים אהובים.

היו נוכחים בחברת האנשים שהכי חשובים לכם,

זאת ההשקעה הכי חכמה שיש.

 

אני רוצה לסיים בתודה מיוחדת לסופרת המדהימה הזו

שמעבר לכתיבת יצירת המופת הזו,

העלתה למודעות גם את מחלת הפיברומיאלגיה.

היא אמנם מחלה שקופה…

אבל מידע אישי…היא בהחלט איומה.

אז תודה אמיתית

ובריאות איתנה לכולם

כי ביננו…זה מה שבאמת חשוב…

 

את השיר הזה אני רוצה להקדיש למורגן, התינוקת המקסימה שחדרה לליבי

https://www.youtube.com/watch?v=l2Er9cNckXc

 

עשו מה שטוב לכם,

האושר שלכם יותר חשוב.

תרדפו אחריו,

לעולם אל תתפשרו בתחום.

תבחרו בכל יום את גורלכם.

תלחמו על מה שאתם רוצים

אין ספק שהדואט הזה היה מעל ומעבר לכל מה שציפיתי.

לכו ליצור חיים שלמים של זיכרונות

ואל תשכחו את ההמלצה הבוערת הזו

יפעת ארניה

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן. 

 

 

 

 

 

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה