מלחמת הלב מאת הת’ר אורגרון וקייט סטיוארט.

סקירה מאת עדי דוד.

הגעתי לספר הזה מלאת ציפייה, הכריכה המרהיבה ותיאור הספר ממש הלהיבו אותי. והאמת? הוא עלה מעל ומעבר לציפיות שלי ולכן קבלו ממני המלצה רותחת!!!

 

קייט סקוט – אמא לנואה, רעיה לגאווין וגם…. חיילת בצבא ארה”ב שמגשימה חלום ומתגייסת למשימה בעיראק כחובשת קרבית. במהלך התקופה בעיראק היא מכירה את בריגס, חייל קרבי שמשרת שם. השירות לא פשוט לקייט, הגעגועים לבית רבים וקשים מנשוא ולוקח לה זמן להשתחרר ולהתחבר לשאר החיילים במחנה. במהלך השירות היא ובריגס ניצבים בפני אתגרים רבים, מוצאים אחד בשני עוגן ותמיכה, עולם שרק שניהם מבינים אותו, חיים בבועה שנכפתה עליהם והרגשות מתבלבלים. ואז…. הם חוזרים הביתה. אבל האם המלחמה חזרה איתם?

 

“אני חייל בצבא שלא יכול להשתמש בי”

 

אז איך החזרה הביתה תשפיע עליהם? עד כמה הפוסט טראומה מהשירות בעיראק תשנה אותם? ובמי קייט תבחר – בבעלה גאווין, שמתגלה בסיפור כגבר מדהים, תומך וסבלני, או בבריגס שחווה איתה דברים שבחיים לא חשבה שתחווה ועורר בה כמיהה למשהו…. אחר? את זה אני אשאיר לכם לגלות. 

 

בנימה האישית שלי – הספר הזה נגע בי בכ”כ הרבה רבדים –התמודדות עם פוסט טראומה ועד כמה היא משנה חיים לא רק של מי שסובל ממנה אלא של כל הסובבים אותם, השאלה האם באמת יש בן זוג אחד לכל החיים? האם ניתן לעשות מעבר מאהבה גדולה אחת לאחרת ומהן ההשלכות לכך? 

שלושת הדמויות הראשיות בסיפור נבנו בצורה מדהימה. עם כל אחת הזדהיתי ואהבתי. הרגשתי עם כל אחת ואחת מהדמויות את כל ההתחבטויות וההתלבטויות, הקושי והנסיון לחזור לחיים כפי שהכירו אותם מקודם. אני חושבת שזה מבין הספרים הבודדים שלא משנה במי היתה הבחירה הייתי מתאכזבת, שני הגברים גאווין ובריגס פשוט מהממים וקשה מאוד לבחור (בחרתי בסוף, כן? אבל לא מגלה).

 

וכמה מילים לסיום, פוסט טראומה זאת מחלה שבשנים האחרונות מקבלת את ההכרה שצריכה להיות לה. אנו שומעים פעמים רבות על חיילים שחזרו ממלחמה או ממבצע “הלומי קרב”. אנחנו לא שומעים מספיק על המאבק שלהם לחזור ולחיות חיים נורמליים, על המלחמה הבלתי פוסקת שממשיכה אצלם בבית גם כשכבר המלחמה בשטח הוכרעה ודגל לבן התנופף. שמחתי מאוד לקרוא על הנושא ועוד מנקודת מבט של אישה. אני מקווה שאנחנו כחברה נלמד לקבל גם אותם, את החיילים ששלחנו להילחם עבורנו והחזרנו אותם עם חתיכה אחת פחות בלב. הדבר היחיד בספר שהפריע לי זה שלא היתה מהצבא מספיק תמיכה לחיילים שחזרו ועברו טראומה, ואני מקווה מאוד שרשת התמיכה בצבא שלנו היא יותר רחבה. 

 

ובקצרה – שימו אפוד מגן וקסדה, קחו מנת קרב בשביל הנשנוש ותוך 30 שניות רצתם לקרוא את הספר!

 

הסתקרנתן? לקריאת הפרק הראשון ולרכישה לחצו כאן.

תגובות אחרונות
הרשמה לעדכונים

השארת תגובה